רב פנינים על משלי לא:א

מה שכינה את שמו פה למואל וענין הכתוב יהיה כי אין מלכי ישראל אשר יבחר ה' בהם כמלכי הארץ שמלכותם שררה וגאוה רק לה' המה לעבוד עבודתו יתברך ולהיישיר את העם בדרך ה' ועל כן נצטוה יקח ספר התורה והיתה עמו וקרא בו כו' ונבא אל הענין והוא כי דרך מלכי הארץ שאם תיסרם אמם ותוכיחם בדברים קשים ומה גם אחרי מולכם כי יבושו מהגיד הדבר בפרסום לולא כאשר דברי המוסר הם משא דבר ה' כי כבוד הוא להם ע"ד מעשה נבוכדנאצר שכתב לכל עממיא אשר יסרו ה'. אמנם מלכי ישראל ומה גם של בית דוד אשר מלכותם לה' הוא לא יבושו מלספר דברי תוכחות אשר תיסרנו אמו בהיותם אמרות טהורות לעבוד את ה' ובהכיר זה שלמה המלך ספר בפיו ובשפתיו אמרי תוכחות מוסר אשר יסרתו אמו ביום חתונתו את בת פרעה והיה יום חנוכת המזבח וישן עד ד' שעות ביום ולא בוש כאלו דברי המוסר משא דבר ה' אחר שהמכוון לעבודתו יתברך עם היות גדולת מלכותו עולה על גבי כל מלכי הארץ כי גם לפניו יתב' היה נחשב למלך על כל הארץ ולא לפני בני האדם בלבד כד"א וישב שלמה על כסא ה' וז"א דברי למואל מלך כלו' מי שלמו אל הוא מלך שאינו כשאר מלכים שלא יתיחס למלך רק לעם ולא לפני האל אך זה גם לפני האל יתב' היה נחשב מלך וזהו למואל מלך כי למו אל היה נחשב למלך על כל כבודו זה לא גבה לבו מלספר אשר יסרתו אמו כי היו דבריו לאמר משא אשר יסרתו אמו כלומר שלמשא שהוא דבר ה' מחשיב אשר יסרתו אמו ולא יבוש מלהגידם והם מה ברי כו':