רב פנינים על משלי ל:לג

ולא יעלה על רוחך לומר כי טוב הוא להוציאו מפיך ותשיחנה להשקיטה ויהיה לך זה כעמן האדם שמוציא דרך חוטמו לחוץ כיחו ומיאוסו וישאר הגוף נקי כן אעשה להוציא מפי מיאוס ההרהור הרע ואשקוט אותו ואשאר נקי ממנו כי לא טובה העצה ההיא מן שים יד לפה ותקיש בו בתוכך עד תטהרנו כי הלא מיץ חלב יוציא חמאה והוא כי דרך מוציא חמאה ממין חלב כאשר ראינו בעינינו הוא לשום יד על פי הכד או הנוד ולסותמו או בצמיד פתיל ואז יקישו היטב פעמים רבות והוא בתוך הכלי ושם תתהפך ומתמצה החלב לחמאה הטובה כן גם אתה שים יד לפה והקיש בתוכך יום יום על לבבך עד תטה רעיונך ולא תחשוב כי טוב לך להוציא מיאוס רעיון הרע מפיך ותשיחנו ויודק וישקוט כמשל החוטם הוא האף כן תריק חרון אפך על הדבר ותנוח כי מי יתן והיה מתרוקן לבבך ממנו בהוציאו מפיך החוצה כמריק הניתך מתוך חלל החוטם אך אדרבה ידמה למוציא החוצה מיץ עצמיות בשר החוטם עצמו שיוציא דם חיותה ולא הפסולת כן גם הרהור הלב אינו דבר שמיפקד פקיד דרך הוצאה ככיחו של חוטים שניתך וישאר מקומו נקי אך רעיון רוע האדם חבורי מחבר בעצם באיכות האדם ועצם לבו ואיך יתרוקן דשאר האדם נקי ממנו ואדרבה יוציא מתמציתו דמו וחיותו וימות בעונו כי בנפשו ידבר כי כ"ש דפקר כי יערב אל לבו להוציאו מפיו כי יטמא גם פיו ולשונו כאשר נטמא רעיונו ומה גם כי תהיה אחיזה אחרי כן לטמאו בעצם לכחות הטומאה כי עד כה היה רעיון ולא יודע למו כאשר בהוציא הדבר מפיו באופן שטוב לו למתק מרירותו בתוכו ושמא תאמר הלא אם ישיחנה לאיש אחר בנפשו יהיה לו מעיר לעזור להטהר וכל א' יריק מעט במתק לשונו מההרהור הרע ויהיו כשני אפים או חוטמים מריקים וגועלים בבלתי טוב ויבחרו בטוב ויטהר המהרהר לזה אמר ומיץ אפים יוציא ריב שאדרבה מה שיתמצה מב' אפים הוא ריב שאחר שהעיז פנים לדבר דברי הרהוריו הרעים נגד ה' אל פני רעהו ימשך להתפקר אחר כך ממנו ואליו יתברך ויטיח דברים ויריב חלילה נגד קונו לכן עצתי תקום כמדובר: