רב פנינים על משלי כה:יט

אמנם אם העושה הרעה או מעיד עליו שקר הוא גבר בוגד לא ירגיש המפסיד על ידו צער כי טבעו הוא פועל ואשר יבטח בו לא יבצר ממנו שיבגוד בו וזהו שן רועה וכו' לומר הנה ד' אבות נזיקין הן קרן ושן ורגל וכו' אמר כי לא תהיה רעת הבוגד בעיניו כקרן שכונתו להזיק בדרך בחיריי כי אם כשן ורגל המועדין מתחלתן וזהו שן רועה שדרכו כן מתחלתו ורגל גם היא מועדת מתחלתו לכך כי זה טבעו כן הוא מבטח שיבטח איש בבוגד ביום צרה שכדבר טבעי אליו יהיה שינו רועה ואוכלת ורגלו מועדת לשבר ולהכניע בדרך הלוכו כן הבוגד תמיד ודרכו והלוכו הוא להזיק כלומר בין יהיה לו הנאה בנזקו כשן רועה שקבל ממון להעיד בין לא יהיה לו כי אם כרגל מועדת ולכן לא ירגיש הניזק על ידו כאשר הוא על ידי אלופו ומרעהו כאמור. או יאמר אפי' יהיה שן רועה שהבוגד ההוא מאוכלי לחמו שהוא שן רועה תמיד לא יבטח בו מאכילו ביום צרתו כי ידמה לשני אבות נזיקין שן ורגל מועדין מתחלתן וזהו שן בהמה אוכלת פירות בעל הבית ורגל מועדת ומשברת כלים בדרך הלוכה כי זה דרכן כן הוא מבטח בוגד בטבעו ששנו ירעה בלחמו ורגליו לרעתו ירוצו כי למה שהוא בוגד בטבעו עם היות לו שן רועה יהיה לו רגל מועדת: