רב פנינים על משלי כה:יח

הנה אומרו איש הוא מיותר אך יאמר כי כאשר יקבל איש רעה מזולתו אם פועל הרעה הוא בוגד רע מעללים ובלתי אוהבו לא ירגיש מקבל הרעה צרה גמורה כי יאמר הלא כל איש יפעול הראוי אליו וכאלו הוא דבר טבעי אליו עשות רע אמנם אם האיש הוא בלתי בוגד כי אם איש חשוב נוחם יסתר ממקבל הרעה מאתו באומרו הלא אם רע ובוגד היה החרשתי כי טבעו הוא אך מאיש חשוב אשר לא הוחזק בזה ירגיש צער מתחולל ואם האיש ההוא הוא לו רע אהוב תכפל הדאגה וימר לו עד בלי די ויגדל הכאב מאד באמרו כי קשה עליו עקיצת האוהב מחן שנון של אויב לכן בבא איש חשוב ויעיד על מי שהוא רעהו ואהובו עדות שקר שלש הנה צרותיו אחד עשות רע איש מוחזק בכשרות ב' היות רעהו ואהובו ג' הפסד הממון בעדותו והנה אחד מג' מיני הכאות אפשר יוכה איש וימות בה או על ידי הכאת מפיץ הוא פטיש יפוצץ וישבר סלעים כן ישבר כל עצמותיו ויוכח במכאובות עד ימות בם. ב' מכת חרב שלא ירגיש כל כך צער כמוכה בפטיש. ג' שלא ירגיש אפילו כמכת חרב הוא המוכה בחץ שנון של חידוד החץ ברגע קטן ימות בו ולא יורגש כמעט אמר אל יעלה על רוחך שאבדן הממון על פי עדות רעהו החשוב כי אתת. היא לבדה צרתו כי שלש הנה ומעמד שלשתן יחדו לא יהיו תמים כי מפיץ שהוא הכאת פטיש שמפיץ ומשבר עצמותיו ומגדיל הכאב מאד וגם מכת חרב הבלתי נרגשת כזו וגם חץ שנון אשר לא יורגש אפילו כחרב ג' אלה הן פה ומזכירן כסדרן באומרו איש עונה כו' שאומרו איש כלומר חשוב כי כל אנשים שבמקרא חשובים הם וכשרים כי על כן הוצרכו לומר על פסוק כלם אנשים כשרים היו באותה שעה וזה ישער איש כמוכה בפטיש כי כן ישבר כל עצמותיו שיגדל הכאב מאד באומרו לא חשב אנוש יעשה פלוני כדבר הרע הזה ולמטה מגדר זה שהיא כמכת חרב ירגיש היות עונה ברעהו שהוא רעו ואהובו ואחרי כן בהוציאו הממון גם שימר לו הוא למטה מגדר זה שהוא כחץ שנון ואמר שמעמד שלשתן שם ימצאו כאחד כאלו הוכה בשלשתן בזו אחר זו ולא אמר עדות כי אם עד לומר שלא יקשה לו כל כך על מציאות העדות שמפסיד בו ממון כמו שצר לו על העד שהיה עד שקר מי שראוי להיות עד אמת מפאת החשיבות ומרעות כי כשר ואוהב הוא: