רב פנינים על משלי כב:ב

ואף על פי כן הלא נראה שבחן הנזכר עשיר ורש נפגשו בו ויהיו לאחדים בחן מר מצלי ואתי מיטרא ומר מצלי וכו' ואף על פי כן אחד עשיר ואחד רש ואלו בזכותא תליא למה לא יעשיר ולא יקום חילו של רש כמרעהו הנה לפניך כי לאו בזכותא תליא מילתא ואם כן אפוא למה יעשה כה לעבדו העובד אותו כי יגרע מצדיק טובו בעולם הזה ונתנו לרעו בהיות כי שניהם כאחד טובים לכן אגזור אומר כי עושה שניהם ה' והוא כי הוא יתברך מתקן שניהם ואומר עושה לשון תיקון כד"א ויעש אלהים את הרקיע מעשה מקשה ורבים כהמה והענין כי הוא יתברך יכיר מעבדיהם אשר קדמו בפעם הקודמת ועל פי מעשיהם כאשר גזרה חכמתו יתברך לשוב להביאם פה שנית לגמור תקונם ראה והנה תיקון נפש הראשונה הוא העושר ותיקון הב' הוא העוני והולידם במזל הגוזר שבע לעשיר וריש לרש באופן שעושה ומתקן שמהם ה' בדברים הפכיים כאשר יקרה לרופא ירפא את ב' אוהביו מחליים ויצוה להאכיל לזה להחזיקו ולהרעיב לזה כי הנה לא משנאתו אותו יצו עליו להרעיבו כי הלא גם הוא אהובו אך בחכמתו הבין בחליו כי תועלת האחד לפי אליו ומזגו לאכול לשבעה ולפי חולי השני יאות ישמור לפיו מחסום כן הדבר הזה כמדובר וזה מאמרם ז"ל לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא ככתוב בהקדמה: