רב פנינים על משלי יח:ט

וממה נמשך היות גרגן ורכיל הלא הוא מהבטלה כי האדם העוסק במלאכתו תמיד ולא ילך אנה ואנה בשוקים וברחובות לא יפנה לבו אל עסקי זולתו כי אם אשר נרפים הם ממלאכתם הם ההולכי רכיל נמצא לפי זה כי גם מתרפה במלאכתו אח הוא לנרגן הוא בעל המשחית הנברא מעון הרכילות ההורג שלשה כד"א ותמוגנו ביד עונינו:

(ח) או יאמר במה בידענו כי המלאכה המיוחדת לאיש הישראלי הוא עסק החורה כמאמר התנא אם למדת תורה הרבה אל תחזיק גוובה לעצמך כי לכך נוצרת ונבא אל הענין אמר דברי נרגן הוא היצה"ר מחרחר ריב בין איש לקונו אינו מורה בבא להצר לאדם רק דבריו כמתלהמים ומתדכאים על האדם למה יצר לעצמו לפרוש מתעגוגי העולם לכן הם ירדו חדרי בטן כי יערבו לו:

(ט) ואצ"ל השומע לו כי אם גם מתרפה במלאכתו המיוחדת לו היא עוסק התורה אח הוא לבעל משחית הוא היצה"ר בעל המשחית הנברא ע"י העון כי אם היה עוסק בתורה היה מסלקו כנודע מרז"ל אם פגע וכו' משכהו לבית המדרש. או יאמר גם מתרפה וכו' מאמר התנא ששגגת למוד עולה זדון שהשוגה בעבירה מפאת שלא למד הוא זדון כי הלא הזיד בהמגע ממנו וזהו גם מתרפה במלאכתו אח הוא לבעל משחית הוא החוטא בזדון ובורא המשחית: