רב פנינים על משלי יג:י

משיב המתרושש ואומר רק בזדון יתן מצה לומר הן זה היה אם לב העשיר היה נכנע בקרבו ובעת רעתו יפזר יתן מהונו לאביונים בלשון רכה ותחנונים בדבר על לבם כי אז יהיה מעשה הצדקה שלום והשקט ובטח אך מה יעשה והעושר יקנה בו חוטר גאוה ובעת רעתו יתוסף כעסו על גאותו ובזדון יתן הצדקה ובמקום היות מעשה הצדקה שלום יהיה מצה ומריבה ולא תנצל בה וזהו רק בזדון יתן המתעשר הנז' מצה משא"כ אנכי שרששתי כרגע ויכנע לבי משיב המתעשר ואומר ואת נועצים חכמה לומר הלא דברת נגדי שלא אחכם בעת צרתי לעשות מעשה הצדקה כאשר יאתה רק בזדון ולא ידעת כי הלא את נועצים ומתומם בלתי נחפזים במעשיהם תמצא חכמה כמוני היום שלא נחפזתי פתאום כמוך לבזבז כל ממוני ועל ידי כן אחכם באחריתי מה שאין כן אתה עתה כי על החפזך נפלת כתוא מכמר ברשת העניות ומי יקימך והן זה לך על בלתי ראותך את הנולד שלא נועצת והמתנת טרם עשות דבר: