רש"י על יומא מו:

טומאה דתחילתו - מה תחילתו בר מדחי טומאה הוא אם אין כהן טהור לזרוק דמו:

שבת דתחילתו - דתמיד דערב שבת לאו בר מידחא שבת שהרי בין הערבים נשחט ודם נפסל בשקיעת החמה:

דחויה היא בציבור - בקושי הותרה וכל כמה דאפשר מהדרינן אטהורין:

המכבה אש מחתה ומנורה - לאחר שחתה גחלים למחתה או למנורה כיבן:

אינתיק למצותה - לשום למחתה ותו לא קרינן ביה אש המזבח:

דכבייה בראשו של מזבח - לאחר שניתקה ממערכתה:

חייב - משום לא תכבה: