רש"י על יומא כג.

שאינו נוקם - נקמתו:

ונוטר - איבה כנחש בלבו:

איני כמותך שלא השאלתני זו היא נטירה - שהדבר שמור בלבו ולא הסיחו מדעתו:

דנקיט בליביה - ואם בא אחר לנקום נקמתו בקיום המשפט ישתוק:

דמפייסו ליה - לבקש מחילה:

חולה - אינו יכול לכבש אצבעותיו וכשמוציא אחת יוצאה חבירתה עמה:

ויחידים - בחולין שאינן יושבין עם שאר בני אדם אלא שוכבין או יושבין לבדם:

אלא אחד - אין נמנה אלא איש אחד:

אין מוציאין - עם האצבע לא שליש ולא גודל דאין מוציאין שתים:

ואם הוציא שליש מונין לו - שאינו רמאי לפי שהוא ניכר שאינו משני בני אדם שאין יכול להרחיק זה מזה:

גודל - אם הוציא גודל אין מונין לו כלל אלא מוציאין אותו מביניהן:

הממונה בפקיע - הממונה על רצועות המלקות:

שליש - אצבע שלישי אם הוציא שלישי מונין לו קא סלקא דעתיה מונין לו שנים:

מטרקא דטייעי - רצועות ישמעאלים העשויה שוט לסוסים:

דפסיק רישיה - לכך קרויה פקיעה שאינה רחבה בראשה כשאר רצועות מלקות אלא מפסקת בראשה לרצועות דקות כדי שירגיש בה הסוס יותר ופקיע לשון פיסוק וסדקים כמו מבלאי מכנסי הכהנים מפקיעין לשון קריעה:

דתנן - במסכת שקלים (פ"ה משנה א):

ביבאי - שם האיש:

היו מפקיעין - לעשות פתילות לשמחת בית השואבה בחג:

נגדא - רצועות מלקות:

על מעלות האולם - בהר הבית אולמות הרבה בנה שם הורדוס כמו שכתוב בספר יוסף בן גוריון על מעלות האולם בהר הבית אולמות גרסינן בתוספתא:

על מי להביא - משל מי תלקח מן היושבים בעיר או מן הכהנים שומרי עזרה:

געו - צעקו:

הרי הוא כפרתכם - מיתתו תכפר עליכם:

ארבע אמות מאי עבידתייהו - גבי מרוצת שפיכות דמים:

עשרה דברים - בבבא קמא חשיב לה בפרק מרובה (בבא קמא דף פב:):