רש"י על יבמות עו:

ותיפוק ליה - דאפי' גיירה מצרית ראשונה היא ואפ"ה קרי ליה חתנות:

הנך אזלי לעלמא - מתו וטבעו בימי פרעה וכי אזהר רחמנא מערב רב:

והני אחריני נינהו - אומות אחרים באו וישבו בארצם:

אשיא לבני מצרית שניה - שאם אשיאנו מצרית ראשונה יהא בנה שני לה דאמרינן בפירקין (לקמן יבמות עח.) הלך אחר פסולן אלמא לא אזדו לעלמא והני מצרים נינהו:

לא נסיב מידי - אלא לזנות היה מתכוין:

דבק שלמה לאהבה - ולא לאישות:

והא אנן לא תנן הכי - כי הך מתניתא דקתני לעיל פצוע דכא מותר בנתינה:

גיורת ומשוחררת אין - דלישראל כשר נמי שריא:

הא בנתינה אסור - כישראל מעליא דבקדושתיה קאי:

מתני' אם הלכה - שמעת מרבותיך שהנקבות מותרות מיד במצרי ואדומי נקבל ממך:

ואם לדין - שאתה דן ק"ו מעצמך יש תשובות להשיב ובגמרא מפרש לה:

לא כי - אפילו אני דן מעצמי אין לכם תשובה כדמפרש בגמרא ומ"מ הלכה אני אומר:

גמ' ולא ידע ליה - שאול לדוד:

באוכלוסא - שר על ס' רבוא:

שהמלך פורץ - גדרות של אחרים לעשות לו דרך קצר מביתו לפרדסו או לכרמו:

חשיבא בעלמא הוי - כדמפ' דחזא ביה סימני מלכות הלכך לא אפשר דלא הוי רישא:

מאי טעמא אמר ליה שאל - מאי חזא דמסתפי מיניה ממלכותא:

ממזר כתיב מום זר - כל שיש בו מום זרות: