רש"י על יבמות לט:

התם תנן - במסכת בכורות:

אמר רב אין כופין - ואי ניחא לתרוייהו לייבומי אין כופין אותו לחלוץ דנימא לאו למצוה מכווני ופגע באיסור אשת אח אלא אי בעי מייבם. ומיהו היכא דהוא צבי לייבומי ואיהי אמרה לא בעינא ליה ואמרה דברים ניכרים אי מצינו לאטעוייה ולומר לו חלוץ לה ע"מ שתתן לך מאתים זוז מטעינן ליה ואי לא כפינן ליה וחליץ דאמר רב ששת (לעיל יבמות ד.) מנין ליבמה שנפלה לפני מוכה שחין שאין חוסמין אותה ולא תימא מוכה שחין דוקא אלא כל אמתלא שתתן לדבריה דאמר בהמדיר (כתובות עז.) מעשה בציידן בבורסי שמת ולו אח בורסי ואמרו חכמים יכולה שתאמר לאחיך הייתי יכולה לקבל ולך איני יכולה לקבל ועוד פסקינן הלכתא באע"פ (שם סד.) כותבין אגרת מרד על ארוסה ואין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם ומכל הלין טעמי כפינן ליה דחליץ ושקלה כתובה. וכל הני אין כופין דהכא היכא דתרוייהו ניחא להו:

איקרבת - הקריבה:

אטלע - צדד לה רגל ימין:

דאיתחזי לנא - דבעינן רוק הנראה לעיני דיינין בפרק מצות חליצה (לקמן יבמות דף קו:):

ואקרינהו - לא חפצתי לקחתה:

בעדים - שצריך להביא שני עדים שהוא אחי המת מאביו:

אכשור דרי - בתמיה וכי נתכשרו הדורות:

יבמה יבא עליה מצוה - גרסינן. ולא גרס הכא למצוה אלא לקמן בתירוצא דרב יצחק בר אבדימי:

שבתחלה - עד שלא קדשה אחיו:

נאסרה - כשקדשה אחיו:

וחזרה והותרה - כשמת בלא בנים:

יכול תחזור להיתירה הראשון - מפרש לקמן:

מאן תנא - ומאי קאמר:

אבא שאול היא וה"ק יבמה יבא עליה למצוה - משמע לשם מצות יבום דכתב ויבמה:

רבא אמר אפי' תימא רבנן - ולא תיתני למצוה אלא מצוה:

יבמה יבא עליה מצוה - מצוה עליו ליבמה יותר מן החליצה:

יכול תחזור להיתירה הראשון - ותו לא דאי בעי לא כניס לה ת"ל יבמה יבא עליה מצוה:

בכדי תיפוק - בתמיה:

מצות תאכל - קרא יתירא הוא דכתיב ברישא דקרא והנותרת מן המנחה יאכלו: