רש"י על תמורה כד:

נקבה מי קדשה בבכורה - דבעי לאיערומי עלה דקאמר כיצד מערימין וקחשיב להך:

לבהמה דהקדש - דאם חטאת היא ונתעברה ורוצה להערים שלא ילך למיתה דולד חטאת למיתה אזיל ישנהו לקדושה אחרת וקמ"ל דוולדות קדשים בהוייתן הן קדושים ולא במעי אמן וכיון דעדיין לא קדיש בקדושת אמו מצי לארכובי עליה קדושה אחריתי דלכי מתייליד לא הוי ולד חטאת:

לשון ירושלמי נקבה מי וכו' במבכרת דקדשים - בבהמת הקדש כדפרישית והאי מבכרת לאו דוקא אלא איידי דתנא רישא במבכרת דחולין נקט נמי הכא לשון מבכרת: