רש"י על תענית כב:

וישלח אליו מלאכים לאמר מה לי ולך מלך יהודה לא עליך אתה היום כי אל בית מלחמתי ואלהים אמר לבהלני חדל לך מאלהים אשר עמי וגו' לא עליך אני הולך היום – יאשיה יצא לקראתו למלחמה ולא נתנו לעבור בארצו ושלח לו פרעה נכה מלאכים לאמר כו':

מאן אלהים – דקאמר ליה פרעה נכה חדל לך מאלהים אשר עמי:

מלמד – מדכתיב ויורו המורים דמשמע יריות רבות יורו המורים:

אמר רב יהודה אמר רב מלמד שעשו כל גופו ככברה:

הא כתיב ונתתי שלום בארץ – ולמאי הלכתא כתביה רחמנא לאידך קרא וחרב לא תעבור בארצכם אלא אפי' חרב של שלום:

שאין דורו דומה יפה – בעיני המקום:

איבעיא להו כמלא תנור תבואה – דהיינו שיעור גדול יותר ממלא תנור פת דשיעור קטן הוא שאין דרך למלאות כל חלל התנור פת אלא בדפנות מדביקין אותו:

ת"ש – דקתני חדא כי האי לישנא כמלא פי התנור דהיינו פת דאילו תבואה לא מצי קיימא על פי התנור:

או דלמא כי דרא דריפתא – שורה של לחם הדבוקין זה אצל זה בפי התנור אי נמי שמדביקין זה למעלה מזה עד פי התנור:

ובלען – כשהן שלימין:

וטהרו את הבשר – שאינו מטמא טומאת מת דנתעכל ונתבטל תוך מעיו וכגון ששהו ימי עיכול ופירשא בעלמא הוא:

וטימאו את העצמות – דלא מתעכלו:

מפני רוח רעה – שנכנס בו רוח שידה ורץ והולך ושמא יטבע בנהר או יפול וימות:

לסגף – לענות נפש מתרגמינן לסגפא נפש (במדבר ל׳:י״ד):

יצטרך לבריות – כי אין בו כח להרויח ולהתפרנס מיגיעו:

דכתיב לנפש חיה – החייה:

חנן בן פטום אומר אין מתריעין על הדבר – אפי' בחול דגזירה היא:

רמי בר רב יוד – חכם ששמו יוד:

ובגולה – בבל שהיא במצולה:

מתריעין על רוב גשמים – שלא ירדו:

אנשי משמר ואנשי מעמד – מפרש בשלשה פרקים לקמן (תענית דף כו.):

תנו עיניכם – התבוננו בתפלתכם בתעניות עליהם שלא ירדו רוב גשמים:

שלא יהו בתיהם קבריהן – שעמוקה היא ונטבעים בתיהם במים:

קרן אפל – שן סלע גבוה וכך שמו:

וישכשך רגליו במים – כלומר לעולם אין מתפללין:

והתניא ידו – עד שישכשך ידו:

רגלו כידו – וכיון דיכול לשכשך ברגלו אי שוחה יכול לשכשך בידו נמי:

טייעא – סוחר ישמעאל:

ומיתחזי – האי טייעא וגמליה ורומחא לרבה בר בר חנה דהוה על קרן אפל:

איניבא – תולעת ל"א כי אנבא לינדינ"א בלע"ז:

לא שכורה – לא שתויה יותר מדאי שמטשטשין את הארץ: