רש"י על שבת סד:

שזנו - לשון מזון שנהנו במראית העין:

תכשיטין שבחוץ - טבעת:

תכשיטין שבפנים - כומז:

לומר לך המסתכל באצבע - שהיא מקום טבעת כמסתכל במקום כומז שהרי כפרה זו על שנסתכלו בה:

מתני' בחוטי שער - שקולעת בהן שערה:

בין משלה - תלושין:

בין משל בהמה - כגון של סוס:

שהן תפורין - לסבכה דתו לא שלפא להו לאחוויי:

לחצר - אכבול ופיאה נכרית קאי דאסרו לעיל למיפק בה לרה"ר ואיצטריך לאשמעינן דלחצר מותר וכבול דסיפא דמתני' לא איפלגו בה אמוראי דלכולי עלמא כיפה של צמר:

פיאה נכרית - קליעת שער תלושה וצוברתה על שערה עם קליעתה שתראה בעלת שער:

במוך שבאזנה - שנותנת לבלוע ליחה של צואת האוזן:

שבסנדלה - לתענוג:

לנדתה - באותו מקום שיבלע בו הדם ולא יטנף בגדיה:

פלפל - פלפל ארוך נותנת אשה בפיה שריחה רע:

גלגל מלח - כמו גרגיר מלח לרפואת חולי שינים:

שנתנה לתוך פיה - מבעוד יום:

שן תותבת - נותנת בלחייה ממקום אחר והיא של זהב:

רבי מתיר - לצאת בה:

וחכמים אוסרין - דכיון דמשונה משאר השינים דילמא מיחייכי עלה ושקלה לה מהתם וממטי לה בידה ובגמרא אמרינן דשל זהב נקט דווקא ל"א שן תותבת שן של אדם היתה ואהיתירא דלעיל קאי ולאו אפלוגתא דרבי ורבנן והכי קאמר בפלפל ובגלגל מלח ושן תותבת שן של זהב רבי מתיר כו':

גמ' דלא מאיס - וליכא למימר דמשלפא ליה משום דמחכו עלה וממטי ליה בידיה:

דבת מינה הוא - ולא מינכר ולא מחייכי עלה:

ובלבד שלא תצא זקנה - בחוטי שער של ילדה וילדה בשל זקנה דלבנות על שחורות או שחורות על לבנות מאיס ואתי למישלף:

כל שאסרו חכמים - בריש פרקין חוטי צמר ופשתן טוטפת ושאר השנויים במשנה שאסור ללכת בהן לרה"ר:

אסור לצאת לחצר - ואף על גב דשרי לטלטולינהו דתורת כלי עליהן כדאמרן הרי הן ככל הכלים הנטלים בחצר מיהו דרך מלבוש אסור דמרגלה ליה ונפקא ביה לרה"ר:

חוץ מכבול ופיאה - שמותר לחצר כדתנן במתניתין וטעמא מפרש לקמיה:

הכל ככבול - כל הנאסרים לא נאסרו אלא לרה"ר אבל לחצר מותרים ככבול:

בשלמא לרב ניחא - מדנקט הני ושבקינהו לאינך דמיתני בהדייהו לאיסורא ברישא דמתניתין מכלל דכולהו אף לחצר באיסורייהו קיימי:

כדי שלא תתגנה - התירו לה קצת קישוטים הנאים:

כדתניא - דחשו רבנן להכי:

בנדתה - היו דורשין הראשונים כמשמעו כדבר המנודה ומרחיקה מבעלה:

שלא תכחול - עיניה:

ולא תפקוס - שרק על פניה טינפאנ"ל בלע"ז והוא אדום:

תהא בנדתה - בטומאתה:

עד שתבא במים - לטבול ואע"פ שעברו ז' שלה ופסק מעיינה:

כל שאסרו חכמים משום מראית העין - שלא יחשדוהו באיסור כגון שריון וקסדא ומגפיים או לא יקשור גמלים זה בזה דמיחזי כאזיל לחינגא:

ולא בזוג אע"פ שהוא פקוק - ואינו מוליד קול לא תצא בהמה בו וטעמא פרישנא בפ' במה בהמה (לעיל שבת דף נד:) משום דמיחזי כאזיל לחינגא:

ותניא - בברייתא דבחצר דליכא מראית העין מותר: