רש"י על שבת לב:

ונמסרו לעמי הארץ - שלא מסרו לב"ד למנות שומרין לדבר והאמינה תורה את כל אדם עליהן והן הן גופי תורה שחברים אוכלין פתן וסומכין שניטל ממנו חלה ותרומה ומעשרות והקדש נמי מסור לכל אדם להקדיש וחל הקדש ע"פ כל אדם והן גופי תורה שהיינו צריכים לחוש במטלטלין שמא הקדישו וחזר בו ואע"ג דתקון רבנן דמאי מ"מ תורה האמינתו ורבותי מפרשים הלכות הקדש כגון יין לנסכים כדמפרש בחומר בקדש (חגיגה דף כז:) שעמי הארץ נאמנים עליו וקשיא לי אי מדרבנן קאמר דחשיב מאי דהימנוהו רבנן לא הוה ליה למיתני תרומות ומעשרות דרבנן לא הימנוהו:

אם אין לך לשלם - עולות והקדשות שתדור:

משכבך - אשתך:

אל תתן את פיך - בנדר לחטיא את בשרך לחייב את בניך:

לפני המלאך - גזבר של הקדש:

כי שגגה - בשוגג קפצתי לנדור ולא אשלם:

על קולך - בשביל קול נדריך:

לשוא הכיתי - בתמיה וכי בחנם הכיתים אינו אלא בשביל המוסר דהיינו תורה לא לקחו לא למדו לשון לקח:

על עסקי שוא - ששקרו בנדריהם דדמי לשבועה:

והא בעון נדרים אמר בברייתא קמייתא ומשני ההיא קמייתא בתר הך איתמר דמעיקרא אמר בעון ביטול תורה ובתר דשמע מר' אלעזר דשמע מר' שמעון אבוה דהוה רביה דרבי בעון נדרים אמר איהו נמי הכי:

מקרא נדרש - למען ירבו ימיכם וימי בניכם נדרש לפניו קאי אקרא דלקמיה דמשתעי במזוזה ולא לפני פניו ולמדתם אותם את בניכם:

ולפני פניו - ואף בעון בטול תורה קאמר:

גם בכנפיך - בשביל כנפיך שבטלת מצותם נמצאו עליך חובת דם נפשות אביונים נקיים בנים קטנים שלא חטאו:

כמחתרת - שאין לה פצימין הכי אמר קרא לא במחתרת פתחיהן מצאתים שלמים במצותי כי על כל אלה הכיתי דהאי קרא בתר לשוא הכיתי את בניכם כתיב:

בכנף איש יהודי - בשכר הכנף יחזיקו בכנף עשרה אנשים מכל לשון הרי שבע מאות לשבעים לשון וארבע כנפות יש לו הרי אלפים ושמנה מאות:

שנאת חנם - שלא ראה בו דבר עבירה שיהא מותר לשנאותו ושונאו:

מריבה רבה - מדה כנגד מדה:

ובניו קטנים מתים - אהבתו ניטלת ממנו היינו נמי במדה:

במכונס - באוצרות יין ושמן ומתוך כך באה מארה בשערים שמוכרים ביוקר:

והפקדתי - כמו לא נפקד ממנו איש (במדבר ל״א:מ״ט-נ׳) אמעט את מה שעליכם שכנסתם כבר:

בחלה - בעון חלה:

השמים נעצרים - ומתוך שאין גשמים היוקר הוה:

ושכר אבד - שכר ריוח:

ציה גם חום - ציה כמו צווי דברים שצויתי אתכם בשעת החום היינו תרומות ומעשרות: