רש"י על שבת כג:

ומפני בטול עניים - שלא היו יודעים מתי יקצור אותם:

מפני החשד - שהעוברין רואין בגמר קצירו שהוא מכלה את הכל לא ידעו שנתנה כבר:

ומשום לא תכלה - דמשמע שעת כילוי:

אטו כולהו - הני דאמרן לא טעמא דלא תכלה קא מפרשי מאי שנא שעת כילוי:

אמר רבא מפני הרמאין - העוברין על לא תכלה ואומרים כבר הנחנוה:

שתי פיות - שהנרות שלהם של חרס הן ומכוסין ועושים לו נקב בצדי כסויו להכניס לו הפתילה והוא הפה ולמעלה בכיסויו יש נקב קטן וגם חלל יש למעלה מן הכסוי וממלאו שמן והוא נכנס דרך הנקב מעט מעט אם יש בו שני נקבים משני צדדין עולה לשני בני אדם למהדרין העושין נר לכל אחד ואחד:

עשאה כמדורה - שהאש מתחברת לאמצעיתה ואינו דומה לנר:

נר ביתו ונר חנוכה - נר ביתו בשבת והוא עני ואין לו כדי לקנות שמן לשתי נרות:

שלום ביתו - והכי אמרינן לקמן (שבת דף כה:) ותזנח משלום נפשי זו הדלקת נר בשבת שבני ביתו מצטערין לישב בחשך:

בנים תלמידי חכמים - דכתיב (משלי ו׳:כ״ג) כי נר מצוה ותורה אור על ידי נר מצוה דשבת וחנוכה בא אור דתורה:

דרבי אבין נגרא - חרש עצים:

בשרגא - דשבת:

חליף ותני - עובר ושונה כלומר עובר תמיד:

דבי נשא - אביו ואיכא דאמרי חמיו:

נפק מינייהו - דחתנו כבנו:

מאחרה ומדלקת - נר של שבת סמוך לחשכה:

לא ימיש - קרא יתירא הוא להך דרשה דהא כתיב וה' הולך לפניהם יומם:

עמוד הענן - של יום משלים אורו לעמוד האש שהיה עמוד האש בא קודם שישקע עמוד הענן אלמא אורח ארעא בהכי:

לאקדומי - בעוד היום גדול:

תנינא - שונה אני:

שלא יקדים - דלא מינכרא שהיא של שבת:

דרחים - אוהב:

הוו ליה בנין רבנן - ואהבתו עליהם כאב על בן:

ואי לאו בר הכי - שאינו רגיל לעסוק בתורה:

ולשריפה עומד - שאסור באכילה:

שמצוה עליו לבערו - דילמא אתי ביה לידי תקלה דאכילה:

שמא יטה - כדי שיתבער מהר:

ביום טוב - דליכא למיחש להטייה לישתרי:

בערב שבת - והוא צריך להדליקה מבעוד יום נמצא שורף קדשים ביו"ט ולקמן בפרקין (שבת דף כד:) ילפינן מקראי דאין שורפין: