רש"י על שבת קנא:

שימתין - שלא יסריח מחמת חום הסדין והכרים:

קושרין את הלחי - של מת שהיה פיו הולך ונפתח קושרין את לחייו כדי שלא יפתח פיו יותר:

ולא שיעלה - להסגר ממה שנפתח דהיינו מזיז אבר אלא שלא יוסיף ליפתח:

סומכין אותה בספסל - שהרי תורת כלי עליו:

לא שתעלה - דהוה ליה בונה:

גמ' ואמר לו אין סכין - אלמא דבר האסור לטלטל אסור לסוך:

קרקע בקרקע מיחלף - כלומר ההוא לאו משום טלטול הוא אלא משום אשוויי גומות ואע"ג דמרחץ רצפת אבנים הוא וליכא למיחש לאשוויי גומות מיחלף מיהא בקרקע אחר:

כל צרכי המת לאתויי מאי - דלא תנן:

כלי מיקר - שמביאים קרירות כגון זכוכית:

ואף שלמה אמר בחכמתו - שכריסו של מת ניפחת ונבקעת:

זה חוט השדרה - שהוא כמין חבל ולבן ככסף:

זו אמה - שהוא מעין של תולדה כמו גולות מים (יהושע טו):

זה פרש - וגלגל לשון גלל (יחזקאל ד):

אל הבור - שנופל לתוך פיו:

כחגים - בתענוגים:

מתני' אין מעצמין - את עיניו בשבת אפילו אחר יציאת הנפש דמזיז בו אבר:

שופך דמים - כדמפרש בברייתא בגמ' שבטורח מועט מקרב מיתתו:

גמ' ואוחז בשני גודלי רגליו - עוצרן באצבעותיו:

וחתכם - לשון חיותכם:

אריה אבי תרי לא נפיל - להורגן כדכתי' ומוראכם תרי וכתיב על כל חית הארץ ואפי' ארי:

כדרמי בר אבא - דנקנסה עליו מיתה ונדמה לארי כבהמה:

נמשל - מי שחיה מושלת בו בידוע שכבהמה נדמה:

עשה - צדקה:

עד שאתה מוצא - למי לעשות:

ומצוי לך - ממון:

ועודך בידך - עודך ברשותך קודם שתמות:

לא זכות - לא דבר לזכות בו שכולם עשירים:

ולא חובה - לאמץ לב ולקפוץ יד:

על מדה זו - שלא יבא לידי עניות דדבר המזומן הוא לבא או עליו או על בנו או על בן בנו:

ונתן לך רחמים - שתרחם על הבריות:

זו פדחת - המצח שהוא חלק ומצהיר יותר מכל הפרצוף:

זה חוטם - שהוא תואר פני אדם:

זו נשמה - כדכתיב נר אלהים נשמת אדם (משלי כ):

הלסתות - לחיים:

ושבו העבים - חשכת עינים יבא ויכסה המאור אחר שירבה בבכיה בזקנותו מחמת תשות כח וצרות רבות עליו:

מרווח - מאור עינים:

אפילו מליא - כחלא בעיניו כמכחול גדול:

כאביסנא של גרדאי - כובד של גרדיים אינשובל"ש בלע"ז:

אוקומי - המאור מוקים שלא יחשיך יותר ממה שהוא:

מאי קמ"ל - בהא דאמר אפי' כאביסנא דגרדאי:

אלים - עב:

מכוחלא - עץ שהוא מכניס בשפופרת ונותן בעיניו וקורין לו מכחול:

תיכלא ועיורא - שיכול בנים ועיורון הדמעה:

של בכי - מתוך אבל וצרה: