רש"י על שבת קמא.

מתני' הקש שעל המטה - וסתמא להסקה ומוקצה הוא ובא לשכב עליו ומנענעו כדי שיהא צף ורך לשכב:

לא ינענענו בידו - דמוקצה הוא:

אבל מנענעו בגופו - בכתפיו וטלטול מן הצד הוא דלא שמיה טלטול:

או שהיה עליו כר או סדין - דגלי דעתיה דאקצייה לשכיבה מעתה תורת כלי עליו:

מכבש - פריש"א שני לווחים ארוכים וכבדים וסודרין בגדים על התחתון ומורידין העליון עליו וכובשים את הבגדים על ידי יתדות שיש עמודים קבועין מנוקבין בארבע הפיאות של התחתונות והעליונה מנוקבת בארבע זויותיה ועולה ויורדת בעמודים וכפי מה שהוא רוצה לכבוש מורידה ותוחב יתד בנקב העמוד ואינה יכולה לעלות:

מתירין - את המכבש שנוטל את היתד והוא ניתר דהיינו צורך שבת שנוטל את הכלים:

אבל לא כובשין - דהיינו צורך חול:

ושל כובסין לא יגע בו - מפני שהוא עשוי לתקן הבגדים ותוחבו בחזקה ומיהדק והתרה שלו דומה לסתירה:

גמ' האי פוגלא - צנון שטומנין בקרקע להתקיים כשבא לחלצו מלמעלה למטה שרי אם היה ראשה מלמעלה ועוקצה מלמטה וחולצה מראשה העבה תחילה ועוקצה נמשך אחריה מותר לפי שהגומא רחבה מלמעלה ואין מזיזין הקרקע כשהוא שומטה אבל אם חולצה מלמטה למעלה שתחתונה נתון למעלה וראש עליונה שהוא עב נתון למטה והוא שומטה מסופה לראשה אסור לפי שהגומא קצרה מלמעלה וכשהוא חולצה מזיז העפר ומטלטלו ואע"ג דטלטול מן הצד הוא שמיה טלטול ואסור:

תנינא דלא כר"נ - דאילו ממתניתין שמעינן דלא שמיה טלטול דקתני מנענעו בגופו:

מידק - דייק:

חדא חדא - לאו טוחן הוא אלא כלאחר יד:

דקמשני - שלא ברחים ושלא במדוכה:

לאתויי ד' אמות - מים שעליו:

קא דחי כחו - את המים ד' אמות:

אחד זה ואחד זה אסור - זה משום בונה וזה משום אשוויי גומות:

אחד זה ואחד זה מותר - אין דרך מתכוין בכך וקי"ל כר"ש:

בקורה - בעץ המוטל על הקרקע:

אפומא דלחייא - של מבוי דליכא הכירא:

אודרא - מוכין שסותמין בהן פי הפך:

שישא - פך:

מכסכסו - משפשפו:

מבפנים - דלא מוכחא מילתא לאיתחזויי כמלבן ומלבן ממש לא הוי דאין נותן שם מים: כסכוס דמי למכבס:

אבל לא ישן - שקולפו והוי ממחק: