רש"י על ראש השנה ד.

ומה חשחן - כלומר כל מה שחפצים הכהנים תנו להם משלי:

מטונך - ממשאך שבאת עלינו להשיבנו אני משיבך תשובה ראה מה כתוב בה די להון מהקרבין וגו' ומצלין לחיי מלכא למדת שלא לשם שמים עשה כי אם להנאתו:

הרי זה צדיק גמור - אם רגיל בכך:

כאן בישראל - שלבו לשמים ואם מריעין לו בחייו אינו קורא לו תגר אלא תולה היסורין בעונו אבל עובד כוכבים אם אין מטיבין לו כגמולו קורא תגר:

נדבכין די אבן גלל - כתב ששלח ביד עזרא כתוב בו שורות של אבני שיש שלש בחומות הבית והרביעי של עץ:

כלבתא - למשכב ובני נח הוזהרו על כך שנאמר (בראשית ב) והיו לבשר אחד יצאו בהמה וחיה ועוף שאינן נעשין בשר אחד שאין יולדין מן האדם:

בנות מלכים ביקרותיך - מיקרות אותך לעתיד לבא:

לעולם שגל - דעלמא מלכתא היא:

ורבה בר לימא - להאי שגל דהכא גמרא גמר לה מרביה דכלבתא הואי:

עד כסף ככרין מאה - תנו להם לבוני הבית:

רגל שבו ר"ה לרגלים - רגל שהוא בחדש הנכנס באחד בניסן הוא ראש השנה לרגלים:

נפקא מינה - דהאי ר"ה:

לענין נדר - שהוא מוזהר בבל תאחר ותלה הכתוב איחורו שלשה רגלים ואשמועי' מתניתין שאינו עובר עד שיהא פסח ראשון לשלשתן שאם עברו עליו שלא כסדרן אינו עובר:

אחד הנודר - האומר דמי עלי ששמין אותו כעבד:

ואחד המקדיש - דבר לבדק הבית:

ואחד המעריך - שאמר ערכי עלי שהערך קצוב בתורה כפי שניו:

פעמים שלשה - פעמים שהוא בבל תאחר בשלשה רגלים:

פעמים חמשה - דבעינן כסדרן:

חייבי הדמין - אמר דמי עלי:

והחרמין - חרמי גבוה:

בכור ומעשר - מעשר בהמה: