רש"י על תהילים צג

ה' מלך. יאמרו לעתיד:

אף תכון תבל. במלכו תשמח הארץ:

נשאו נהרות ה'. לשון צעקה וקובלן הוא זה אהה ה' הנה האומו' השוטפים כנהרו' נשאו קולם יהמיון ואת דוך עמקי נבכיהם ישאו ויגביהו תמיד להתגאות נגדך, כל לשון דכא לשון עומק ושפלות:

מקלות מים רבים וגו'. ידעתי אני כי יותר מקולות המים הרבים אשר יהמיון עלינו ומאדירי משברי הים הזה אתה אדיר במרום ה' וידך תקיפה עליהם:

עדתיך. שהעידו והבטיחו נביאך לביתך שהוא נאוה קודש:

נאמנו מאד לביתך. ולאורך ימים הוא מצפה להם ואע"פ שארכו הימים נאמנים הם לה' מאד:

נאוה. כמו (לעיל טו) נאות אלהים לשון נאוה ותדע שכל נוה שבמקרא אינן מפקין אל"ף לפי שהם לשון נוי וזה מפיק אל"ף: