רש"י על תהילים נו

יונת אלם רחוקים. על עצמו אמר שהיה רחוק מארץ ישראל אצל אכיש והיו אחיו של גלית מבקשים רשות מאכיש להרגו שנאמר הלא זה דוד מלך הארץ (ש"א כ"ח) והוא היה ביניהם כיונה אלמת:

שאפני. מצפים לבלעני גולושי"ר בלע"ז, כמו שאפה רוח (ירמיה ב'):

לחם. לשון מלחמה:

מרום. הקב"ה שהוא יושב מרום:

באלהים אהלל דברו. אף בשעה שהוא בא עמי במדת הדין אהלל דברו ואבטח בו:

כל היום דברי יעצבו. מעציבים אותי רודפי עד שכל דברי פי עצב וצעקה:

יגורו יצפונו. המה אורבים ולנים במקום שהם מקוים שאני אלך שם ושומרים את עקבי טר"צש בלע"ז, לרגלני ולהוליך רודפי שם, כל זה היה מקובל על רשעי ישראל האורבי' לו ומאימתם ברח אצל אכיש:

יגורו. ילינו:

יצפונו. יארובו:

כאשר קוו נפשי. כשהם יודעים ומקווים לי דרך זו ילך:

על און פלט למו. למצוא הצלה ועושר על דבר עון ורשע, פלט כמו לפלט מצפים שכר מאת שאול על כך:

באף עמים הורד. באפך הורד אומה זו שאני בתוכם מחכמתם וממחשבותם שאומרים להרגני:

נודי ספרתה. אתה ידעת מנין המקומות שנדדתי לברוח:

שימה דמעתי בנאדך. שים דמעתי בנאד שלך ותהא שמורה לפניך:

הלא בספרתך. במנינך תתננה למנותה עם שאר צרותי, (ומנחם חברו לשון ספר ממש):

באלהים אהלל, בה' אהלל. על מדת הדין ועל מדת הרחמים אהלל:

באור החיים. לשוב לארץ ישראל: