רש"י על תהילים כא

בעזך ישמח מלך. רבותינו פתרוהו על מלך המשיח ונכון הדבר לפותרו עוד על דוד עצמו לתשובת אחרים שדרשו בו שאחר שלקח את בת שבע אמר מזמור זה:

וארשת. לשון דבור ואין לו דמיון ומנחם הביא לו חבר כרשיון כורש מלך פרס (עזרא ג') ושניהם לשון מבטא שפתים:

כי תקדמנו ברכות טוב. קודם ששאלתי ממך הקדמת לי ברכתך על ידי נתן הנביא והקימותי את זרעך וגו' (ש"ב ז') והכינותי את כסא ממלכתך על ישראל לעולם:

תשית לראשו עטרת פז. ויקח עטרת מלכם ותהי על ראש דוד (שם ב' י"ב):

חיים שאל ממך. כשהייתי בורח לחוצה לארץ מפני שאול הייתי מתפלל אתהלך לפני ה' בארצות החיים (לקמן קי"ו):

נתתה לו. שהשיבותני לארץ ישראל:

אורך ימים. למלכותי שאמרת והכינותי את כסא ממלכתך עד עולם:

תשוה. מנחם פתר תשוה תשים תשית לשון א' להם:

תחדהו. לשון חדוה:

את פניך. בגן עדן, ורבותינו שדרשוהו במלך המשיח הביאו ראיה לדבר ועד עתיק יומיא מטה וקדמוהי הקרבוהי (דניאל ז׳:י״ג) ואומר (ירמיהו ל׳:כ״א) והקרבתיו ונגש אלי:

בל ימוט. ובחסד עליון הוא בוטח שלא ימוט:

תמצא ידך לכל אויביך. כל מכת ידך שיש לך להביא הבא על אויביך:

לעת פניך. לעת זעמך:

באפו יבלעם. תפלה היא זו:

פרימו מארץ תאבד. להקב"ה הוא מתפלל שיאבד זרעו של עמלק הרשע:

כי נטו עליך רעה. כנגד טיטוס הרשע שאמר הרג את עצמו:

בל יוכלו. לעשותה:

כי תשיתמו שכם. אשר תשית אותם לחלק שיחלקו ישראל את ממונם כמו שנאמר (ישעיהו כ״ג:י״ח) והיה סחרה ואתננה וגו':

במיתריך תכונן על פניהם. במיתרי קשתותיך תכונן חציך ותזמינם לירות על פניהם:

רומה ה' בעזך. על הקמים ונשירה ונזמרה, (סא"א):