רש"י על משלי ט

חכמות בנתה ביתה. בחכמה בנה הקב"ה את העולם:

חצבה עמודיה שבעה. שבעת ימי בראשית, ד"א ז' ספרים שיש בתורה ויהי בנסוע הארון ספר לעצמו במסכת שבת:

טבחה טבחה מסכה יינה. מזגם במים כמו יין חזק שאינו ראוי לשתות חי:

אף ערכה שלחנה. כל יצירת לח ויבש:

שלחה נערותיה. אדם וחוה, ד"א משה ואהרן:

מי פתי יסור הנה. וילמוד אותי ויחכם:

לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי. ביין שמזגתי:

עזבו פתאים וחיו. את דרך הפתיות:

ואשרו. לשון פעם כמו באשורו אחזה רגלי (איוב כ״ג:י״א):

ומוכיח לרשע מומו. מום הוא למוכיח שזה מחרפו ואינו שומע לו זו היא אזהרה שאסור לדבר עם המסיתים מדרך הישרה אפילו להוכיחם ולקרבם:

תן לחכם ויחכם עוד. לתלמיד הגון (שנה) ומדרש אגדה נאמר לנח מכל הבהמה הטהורה וגו' (בראשית ו׳:י״ג) וכשיצא ויקח מכל הבהמה וגו' (שם) אמר מה ראה הקב"ה להרבות באלו אלא שרצה שאקריב לו מהן:

הודע לצדיק. חכמה והוא יוסף לקח. מדעתו ועל שמועתו:

תחלת חכמה יראת ה', ודעת קדושים. היא עיקר הבינה:

ויוסיפו לך שנות חיים. שנים של חיים הם של פרנסה ועושר:

חסר לב, ואמרה לו. הדברים הללו, מה אמרה לו:

מים גנובים ימתקו. אין טעם ביאת פנויה כטעם א"א אף לענין המצוה מים גנובים ימתקו שהיו יראים לעשות בגלוי ועושין בסתר: