רש"י על משלי כא

כל דרך איש ישר בעיניו ותוכן. ומונ':

רום עינים. גסות הרוח:

ורחב לב. חפץ למלאות תאות לבו הוא ניר של רשעים חרישותם ומחשבותם הוא חטאתם:

מחשבות חרוץ. אדם ישר המתהלך באמת ובמשפט חרוץ:

אך למותר. להצלחה ולריוח באות:

וכל אץ. דוחק את השעה:

פועל אוצרות. להרבות הון: בלשון שקר:

הבל נדף וגו'. מוקשי (ס"א מבקשי) מות הם לו:

יגורם. יגור אותם:

הפכפך דרך איש וזר. איש והוא זר סר מן המצוה דרכו הפכפך:

ובית חבר. שנכנס לבית חבירו לדבר עם אשתו, ומדרש אגדה ניבא שסוף השכינה להסתלק מעל ישראל שהם כאשת מדיני':

ובית חבר. בית שמחברים בו רעים להקב"ה כגון צלם שהעמיד מנש' בהיכל ה':

בענש לץ יחכם פתי. ע"י יסורי הלצים הפתאים מתחכמים ושבים בתשובה:

משכיל צדיק. צדיקו של עול' הוא הקב"ה נותן לב להכרית בית רשע כגון זכר עמלק:

מתן בסתר. צדקה:

ושוחד בחק. אף זו צדקה יכפה אף, יכפה חמה עזה:

שמחה לצדיק עשות משפט. שמחה להקב"ה לעשות דין בצדיקים כדי לזכותם לחיי העה"ב ושמחה לצדיק שהקב"ה מביא יסורין עליהם כדי שיזכו לעה"ב כך נדרש במדרש תהלים:

ומחתה. היא לפועלי און לפי שאין נותנין לב לשוב ואין היסורין מועילין להן ומצטערין ולא להועיל:

אדם תועה מדרך השכל. פורש מן התורה:

בקהל רפאים. בעדת גיהנם:

איש מחסור. מי שאוהב שמחת משתה תמיד:

כופר לצדיק רשע ותחת ישרים בוגד. צדיק נחלץ ורשע בא תחתיו כגון מרדכי והמן:

טוב שבת בארץ מדבר. גם זה על סלוק השכינה נאמר:

וכסיל אדם. וכסילות של אדם:

עיר גבורים עלה חכם. זה משה רבינו שעלה לבין המלאכים גבורי כח (ויורד וגו', תורה):

יהיר. גס רוח סופו להיות לץ שאינו חש לשמוע מוסר:

וצדיק יתן. כל צרכי ביתו שהקב"ה מזמן לו:

אף כי בזמה יביאנו. וכ"ש כשהוא מביאו להרשיעו ובעצה רעה כגון קרבנות בלעם ובלק שלא היו מביאים אלא לקלל את ישראל:

ואיש שומע. שקבל מה שכתוב בתורה לא תענה ברעך וגו' (שמות כ׳:י״ג):

לנצח. תמיד:

העז איש רשע בפניו. הרשע מרא' עזותו בשעת כעסו:

בפניו. מל' אף:

אין חכמה וגו'. אין כל חכם ונבון חשוב לנגד ה' כל מקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב: