רש"י על נדה נז:

מתני' הרואה כנגד בית התורפה - אותו מקום דאיכא למימר דם מאותו מקום נפל להתם וטמאה:

על עקבה ועל ראש גודלה טמאה - ראש גודלה של רגל. ובגמרא מפרש טעמא:

מבפנים - בין שני שוקים כל גובהן מן הארץ:

מבחוץ - מכאן ומכאן:

צדדים - אחורי השוק כל גובהן כנגד העקב ולפניו כל גובהן כנגד הרגל:

מן החגור ולמטה - כנגד בית התורפה הוא:

אם מגיע כנגד בית התורפה - כגון שנמצא בראש בית ידה סמוך ליד שפעמים שפושטתן מזרועה ונופל כנגד מטה:

שלא כנגד בית התורפה - כגון שנמצא סמוך לכתפה:

שהוא חוזר - פעמים שראש החלוק נהפך כלפי פניה שלמטה:

וכן בפוליוס - מעפורת שמתכסה בו. אירי"ל בלע"ז:

גמ' צרכיה - מטלת מים:

עומדת טמאה - דאיידי דדחיק לה עלמא דמעומד השתינה ולא יכלה לעצור הדור מי רגלים למקור ואייתו דם:

יושבת טהורה - דמכה יש לה במקום מי רגלים שאין דרך דם נדה לצאת עם מי רגלים:

עד - סדין שבודקת בו:

עגול - אין זה דם בדיקה דדרך קינוח להיות משוך:

דארגישה - בשעת בדיקה ועגול להכי טהור לעולם דאימור הרגשת עד הואי שציערתה בדיקת העד:

על בשרה ספק טמא ספק טהור טמא - כולו מפרש לקמן:

ובמגעות ובהיסטות הלך אחר הרוב - אשה שלא מצאה כתם והרי היא מחזקת עצמה בספק נדה כגון שאין לה וסת ורגילה לראות תדיר ונגעה או הסיטה הלך אחר רוב ימיה אם רוב ימיה רגילה לראות מגעה והסיטה טמא ואע"ג דהשתא לא ארגישה:

דאזדקרה - זקפה עצמה לאחוריה ואע"ג דעברה בשוק של טבחים טמאה דאי מעלמא אתאי על חלוקה אבעי ליה לאשתכוחי: