רש"י על נדרים ז:

קסבר במשמתנא פליגי - דהכא משמתנא קאמר וקאמר ליה רב חסדא לית דחש לה להא דר"ע דהוה אוסר במנודה אני לך דהיינו משמתנא:

נידהו בפניו - חכם שנידה את האדם בפניו אין יכול להתיר לו אלא בפניו:

הזכרת השם - שמוציא שם שמים לבטלה:

שנאמר כי מתו כל האנשים - ואמרינן היינו דתן ואבירם שנפלו בעניות:

כל מקום שנתנו חכמים עיניהם - לאדם שנידו או מת או נופל בעניות ואהכי צריך לנדותו כדי שיפול בעניות דהיינו כמיתה:

אין בין נידוי להפרה ולא כלום - דלא צריך להיות יום או יומים בנידוי דהא לאלתר שרא לה:

היכי דימי - דמנדה לעצמו:

ועייל לביתיה ושרי ליה - שלא נידהו בפניו: