רש"י על מגילה ו.

ואישתכח כוותי גרסי':

רקתא דנהרא - שפת הנהר גבוה מן הנהר אף ציפורי יושבת בראש ההר:

כי שכיב איניש הכא - כשמת אדם גדול בבבל:

ספדי ליה התם - בטבריא:

ששך - בבל בחילוף א"ת ב"ש:

ושם לו ברקת - יצא לו שם בטבריא:

וכי מסקי ארון - של מת מבבל לקוברו בטבריא:

אמרו הכי - הספדנין קורין בשווקים בלשון הזה שיצאו לקראת המת:

אוהבי שרידים - אוהבי ישראל:

יושבי רקת צאו וקבלו הרוגי עמק - מתי בבל העמוקה:

ר' זירא עלה מבבל לארץ ישראל ומת שם בטבריא:

[ארץ צבי - ארץ] ישראל:

גידלה שעשועיה - של שנער:

בטיבורה - באמצעיתה:

לא הוריש את יושבי קטרון - שבאה לחלקו ועבר על מה שאמר הקב"ה לא תחיה כל נשמה (דברים כ׳:ט״ז) והניחן לגור שם ביניהם ולהעלות להם מס:

על מדותיו - על מזלו שנמדד לו מן השמים מדה שאינו חפץ בה:

כולן צריכין לך - כל אחיך יהו צריכין לך:

על ידי חלזון - חלזון עולה מן הים להרים וצובעין בדמו תכלת ונמכר בדמים יקרים:

עמים הר יקראו - מכל השבטים יתקבצו להריך לקנות שפוני טמוני חול:

שפוני זה חלזון - שהוא דבר חשוב ספון חשוב בלשון ברייתא:

טרית - דג שקורין טונינ"א:

זכוכית לבנה - היוצא מן החול כדאמר ביציאות השבת (שבת טו:) וחול של זבולון חשוב משאר חולות וראוי לזכוכית לבנה:

מי מודיעני - על זאת לתת לי דמים: כל המוצא חלזון ונוטלו בלא דמים אינו מצליח:

שם יזבחו זבחי צדק - כאשר אסור גזל בעולה כך לא יגזלו ממך כלום שאם יטול שוה פרוטה בלא דמים תתקלקל הצביעה והחול ולא יועיל כלום:

זבת חלב ודבש - העזים אוכלין תאנים והדבש נוטף מהן והחלב זב מן העזים ונעשים כמין נחל:

ששה עשר מיל - ד' פרסאות:

לדידי חזי לי זבת חלב ודבש דכל ארץ ישראל - בכל מקום שהוא שם ואם באת לצרפו יחד הוי כמבי כובי עד אקרא דתולבקני שם מקום:

אקרא - מקום מעבר הנהר ובלע"ז פורט"ו:

עדיפי ליה - חביבי ליה:

יתד תקועה - לרעה:

אחידת מגדל שיר - כבושת מגדל שיר:

והסירותי דמיו מפיו וגו' - גבי צור כתיב שהוא ראש לאדום:

גלייא במיא - ראשי ע"ז הם לאדום:

כיבוסי - היא ירושלים:

והיה אדום לאלופי יהודה - ועקרון תהיה בית תלמוד בירושלים:

לשם - עיר שכיבשו בני דן:

זו פמייס - שמשם ירדן יוצא כדאמר מר ירדן יוצא ממערת פמייס (בכורות דף נה.):

מטרופולין - לשון יון אימא של מלכות מטר"א אם פולין לשון שררה כדאמר מר עד שבאו דיופלי מהעיר שני שרים (תענית דף יח:):

דמרבי - שמגדלין שם בני מלכים:

אמלאה החרבה - רישא דקרא יען אמרה צור על ירושלים אמלאה החרבה עכשיו אתמלא מחורבתה:

רשע - זה עשו:

בארץ נכוחות יעול - את ירושלים יחריב: אמר יצחק להקב"ה יוחן רשע זה עשו אמר לו הקדוש ברוך הוא רשע הוא:

אמר - יצחק בל למד צדק כלומר אין אדם יכול ללמד עליו צדק:

אמר לו - הקב"ה:

בארץ נכוחות יעול - את ירושלים יחריב: אמר יצחק להקב"ה יוחן רשע זה עשו אמר לו הקדוש ברוך הוא רשע הוא:

בארץ נכוחות יעול - כלומר עתיד להחריב את ארץ ישראל:

אמר יצחק - אם כן בל יראה גאות ה':

זממו אל תפק - אל תוציאנו מנחיריו זמם כמין טבעת ברזל שנותנין בחוטמה של אנקה ונמשכת בו ומתוך חוזקה אינה משתמרת כי אם בו: