רש"י על כתובות פד:

ור"ע תפיסה לא מהניא כלל - לשון שאילה הוא זה:

אמר ר"נ - מהניא היכא דתפס מחיים של מת והכי גמר לה רב נחמן מרביה:

דמנחי היכא - הנך פירות דקא"ר טרפון דבשעת מיתה לא זכו בהן יורשין אלא יזכה בהן הקודם:

בסימטא - קרן זוית הסמוכה לרשות הרבים ובני אדם העושין סחורה זה עם זה בשוק ורוצים לדבר דבריהם בנחת וישוב הדעת מסתלקין לשם:

אבל בסימטא לא - א"ר טרפון כל הקודם זכה דכיון דמקום הראוי לקנין הוא כדאמרינן בעלמא (ב"ב דף פד:) דמשיכה קניא התם אפי' למ"ד ברשות הרבים לא קניא אין זה מקום הפקר וזכו בהן יורשין משעת מיתה והמחזיק בו שם כמחזיק בו בביתם:

ואהדריה לעובדא - סבר לה כרבי עקיבא דלא מהניא תפיסה:

עשית - דברי ר"ע כאילו הן הלכה למשה מסיני שחזרת מעשה ב"ד דיי לנו לקיים הלכה כמותו לכתחילה אבל משנעשה ונגמר הדין אין לנו לחזור:

בדבר משנה - דקיי"ל הלכה כר"ע היכא דיחידאה פליג עליה ואע"ג דלאו במשנה ממש תנינא לה אלא שמעתא דאמוראי הוא אמרי' בסנהדרין (דף לג.) דחוזר דאמרינן התם אפילו טעה בדרב ושמואל אמר ליה אין:

הלכה אתמר - הלכה כר"ע מחבירו:

מטין אתמר - מטין ההוראה לכתחילה אחר ר"ע ומיהו אי עביד כאידך לא מהדרינן עובדא:

קריביה דר' יוחנן - קרוביו:

זילו אהדור - דס"ל כר"ע דתפיסה דלאחר מיתה לאו כלום היא:

שכנגדי - שקול כמותי:

בקרא דיתמי - שומר בהמותיהם:

דתפוס תורא מיניה - בעל חוב של מת תפסו בבית השומר:

הגודרות - בהמה דקה על שם גדרות צאן (במדבר לב):

אין להן חזקה - אין המחזיק בהם יכול לומר לקוחין הן בידי שמא מצאן והכניסן בביתו לפי שדרכן להלך בשדות:

חשו - שם האיש:

שכיב - הלוה:

ארבא - ספינה:

א"ל - יימר לשלוחיה זיל תפסה:

התופס לבעל חוב - שליח התופס מטלטלין של לוה לצורך בעל חוב:

במקום שחב לאחרים - שמפסיד בעלי חובין אחרים בתפיסתו: