רש"י על כתובות י:

גיהוץ - לשיקיי"ר באבן הזכוכית:

ככיבוס שלהן - שהיו מימיהם יפים לכבס או סמנין יפים היו להן לכבס ובכיבוס שלנו אין הבגד מלובן עד שיהיה מגוהץ:

מעברא ליה חומרתא - שפשוף האבן מעביר את הדם:

חומרתא - אבן כדאמרינן בגיטין (דף סט:) ונזדהר בחומרתא דנפק מיניה אבן הנמצאת באמה מחמת חולי:

ריחה נודף - מפיה מריחין ריח היין שנכנס לה דרך פתח הפתוח:

גמרא הוה שמיע ליה - שעשו כן לבנות יבש גלעד במסכת יבמות (דף ס:):

דור קטוע - שאין להם לא דם נדה ולא דם בתולים:

יפין לאשה - למהר לה הריון:

נתחייב במקחך - על כרחך תקבל חובה הבאה לך במקחך לשון אין חבין לאדם (לקמן כתובות דף יא.) דבר שהוא לרעתו קרוי חובה:

שפניהם שחורים - מחמת רעבון:

צפד עורם - דונש פירש כמו דבק עורם על עצמם ומנחם פירש שחר עורם:

מתני' בתולה אלמנה וגרושה - בין בתולה שהיא אלמנה או גרושה או חלוצה מן האירוסין וחזרה ונשאת:

כתובתה - מן השני:

מאתים - שהרי בחזקת בתולה היא נשאת לו:

ויש להם טענת בתולים - אם לא מצאה הב' בתולה אבדה כל כתובתה דמקח טעות היא לו:

גמ' בגדתאה - דמן בגדת:

על שם מנה - שאם נשאת משנתאלמנה אין לה כתובה אלא מנה:

דכתיבא באורייתא - ועדיין לא נתקנו כתובות:

ומי כתיב קרא - לקרות על שם דבר העתיד:

זו סליקא - שם עיר:

ומי הואי - העיר בנויה בבריאת עולם דכתיב ההולך קדמת אשור:

[מטר - ולא מאותיות דריש הכי אלא לפום סברא]:

מזבל - את הארץ:

מעדן - נותן עדנה וזיו בפירות:

תלמיה - של א"י:

רוה נחת גדודיה כאשר ברביבים תמוגגנה - רוה הרי משקה ומרוה תמוגגנה הרי מזבל מעדן וממשיך את הפירות נפקא מצמחה תברך. תמוגגנה דישטנפי"ר:

מזיח - קס"ד מזיח עונות:

מזין - בזכות הקרבנות העולם נזון שהקרבנו' באין מן המזון וגורמין לו ברכה:

מחבב - את ישראל אל אביהם:

היינו מזיח היינו מכפר - הי ניהו מזיח הי ניהו מכפר:

מזיח גזירות - רעות מעל ישראל:

משחנן - מחממות:

משלשלן - שלשול:

מאשרן - מחזיקות כח כמו אשרו חמוץ (ישעיהו א):

ולא מפנקן - אינן מרבות אסטניסא על הלב וכלן לשבח:

אל יורה - שום הוראה לפי שטורדות דעתו כשיכור:

שחרית וערבית יפות - כללא דמילתא לאחר אכילה יפות שחרית דרכן של בני אדם בפת שחרית כדאמר בהמקבל (ב"מ קז:) ערבית לאחר אכילה:

במנחה רעות - שהן קודם אכילה לאחר שינת הצהרים:

בצהרים - לאחר הסעודה שאכל ושבע:

אין כמותם - וטובות יותר מערבית לפי שאינו מעוכב ביום מלילך לשדות לבית הכסא בכל עת שירצה אבל בלילה טורח הוא לו:

מבטלות מחשבה רעה - דאגה לפי שמשמחות את הלב וצהרים שעת אורה וצהלה היא:

כי עברא לדשא - מחזיקות את הגוף כבריח את הדלת: