רש"י על שופטים ט

ופחזים. בהולים במעשיהם לעשות בלא תבונה:

עם אלון מצב. (תרגום:) מישר קמתא - מישור שהיו בו מצבות:

הלוך הלכו העצים. משל הוא:

לזית. עתניאל בן קנז (שופטים א יג), הבא משבט יהודה שנקרא זית, שנאמר (ירמיהו יא טז): זית רענן יפה פרי תואר וגו':

דשני. לשון שומן:

לתאנה. דבורה:

את מתקי. דבש דבורים:

לגפן. גדעון, שהוא מזרע יוסף (שופטים ו יא), שנאמר בו (בראשית מט כב) בן פורת, (ותרגם שם אונקלוס:) כגופן דנציב וכו':

המשמח אלהים. שאין אומרים הלוים שיר של הקרבן אלא על הנסכים:

אל האטד. ספינ"ה בלע"ז:

אם באמת. שאני הגון למלכות:

וישר. על כרחם נהג רבנות ובגאוה:

רוח רעה. שנאה, שלנ"ש מלטלינ"ט בלע"ז:

געל בן עבד. מאומה אחרת היה:

ויעשו הלולים. (תרגום:) ועבדו חנגין:

מי אבימלך ומי שכם. מי אבימלך להיות שר על שכם ומי שכם להיות עבדים לאבימלך, הלא בן ירובעל היה אבימלך מן עפרת אבי העזרי (לעיל ו יא):

וזבל פקידו. וזה פקיד העיר ששמו 'זבול', פקידו של אבימלך הוא, ואדוניו אין לו משפט מלוכה בעיר ואף פקידו אינו כלום:

עבדו את אנשי חמור. אם באתם לקנות לכם אדונים, באו ועבדו את אנשי חמור, שהיה נשיא הארץ מקדם (בראשית לד ב):

ומדוע נעבדנו. לאבימלך:

ויאמר לאבימלך. ויאמר געל בפני זבול, הודיע לאבימלך:

רבה צבאך וצאה. מן המקום שאתה שם, ונראה את גדולתך:

בתרמה. כמו במרמה, בתרמית, כלומר: בלט ובסתר:

ארבע ראשים. ארבעה כתות:

מעם טבור הארץ. (תרגום:) מן תוקפא דארעא, מהר הגבוה שבכולם:

אלון מעוננים (תרגום:) מישר מעוננים:

ויצא העם השדה. אנשי שכם:

ויגידו. המגידים לאבימלך, שיצאו בני העיר אל השדה לעשות חפציהם:

פתח שער העיר. שלא יוכלו ליכנס:

צריח. יער שכפו אילנות ופסגים סביב סביב, וקורין אותו פלייש"ר בלע"ז:

בית אל ברית. אותו צריח היה של בעל ברית, שם של עבודה זרה שלהם, וצלמון (פסוק מח), יער היה שם ויש פותרין: צריח, וודוו"י בלע"ז שעושין בקרקע:

שוכת עצים. ענף עצים:

פלח רכב. חתיכת אבן של ריחים העליונה הקרויה רכב:

ותרץ. ותרוצץ:

פן יאמרו לי. פן יאמרו עלי: