רש"י על שופטים ז

מגבעת המורה בעמק. (תרגום:) דמסתכיא למישרא. המורה, לשון הוראה וראיה, כמו (משלי ו יג) מורה באצבעותיו, שמשם צופים ורומזים בעמק:

יתפאר. וונטי"ר בלע"ז:

ויצפר. בבקר, לשון ארמי: צפרא:

כל אשר ילוק בלשונו וגו' וכל אשר יכרע על ברכיו לשתות. תציג אותו לבד חוץ מסיעתך, כי הם לא ילכו עמך, שכך הם למודים לכרוע לפני עבודת גלולים:

המלקקים בידם. אין זה דרך כריעה כלוקק בלשונו:

נפלים בעמק. שוכנים בעמק:

צליל. צלול כתיב, שהיה הדור צלול מן הצדיקים:

צליל לחם שערים. (תרגום:) חרר דלחם שעורים, חררה שאופין על הגחלים:

לחם שערים. הוא זכות העומר הקרב בפסח:

ויכהו ויפל. האהל: ויהפכהו. האהל מלמטה למעלה, ונפל האהל:

את מספר החלום. את סיפור החלום, (תרגום:) ית שועית חלמא וית פשריה:

ואת שברו. ואת ממכרו, כלומר: ואת פתרונו:

שופרות ולפדים. להזכיר זכות מתן תורה ופשוטו: לילה היה, כמו שכתוב (פסוק ט) והיה חשך, לפיכך נשאו שם לפידים להאיר להם ונתנום בכדים כדי שלא יבינו בלפידים:

ממני תראו. את אשר אני עושה, ראו ועשו כן:

אנכי וכל אשר אתי. אחד מן הראשים, ומאה איש היה עמו (פסוק יט):

לה' ולגדעון. (תרגום:) חרבא דמקטלא מן קדם ה' ונצחנא על ידי גדעון:

הקם הקימו. כבר בני החיל את השומרים שהיתה משמרתם באשמורת התיכונה, שכן דרך בני גייסות להעמיד שומרים, אלו ישמרו שליש הלילה הראשון ואלו שליש השני, ואלו שליש האחרון:

ונפוץ הכדים. ולשבור הכדים אשר בידם:

ויריעו. תרועת מסע וניסה:

ולכדו להם את המים. המפסיקין בין ארם לארץ כנען:

ואת הירדן. שגם הוא היה מפסיק:

הביאו אל גדעון מעבר לירדן. בבקר, כשעבר גדעון את הירדן לרדוף אחר זבח וצלמונע: