רש"י על שופטים יח

כי לא נפלה לו. ירושה כפי הראוי להם בארץ מכובשת, כמו שנאמר ביהושע (יט מז): ויצא גבול בני דן מהם, ואף מכאן יש ללמוד שהיה מעשה זה בתחלת השופטים מיד:

מי הביאך הלם. יש כאן תמיהות הרבה, (בבא בתרא קי ב) לא מזרעו של משה רבינו אתה, שנאמר בו (שמות ג ה): אל תקרב הלם, (שם ד יא): מי שם פה לאדם, (שם שם ב): מה זה בידך:

שאל נא באלהים. בתרפים שמדברים על ידי מכשפות:

נוכח ה' דרככם. נוכח הקדוש ברוך הוא גלוי, כי זה אין בו ממש:

ואין מכלים דבר. אין אחד מהם צריך לחבירו שיחזירנו ריקם ויכלימנו, כמו שנאמר בסוף הענין (פסוק י): אין מחסור כל דבר, כך שמעתי:

יורש עצר. יורשים מועטים, שאם יהרגו את אלו, אין עוד עוררין נלחמים עם המחזיקים בנחלה:

ורחוקים המה. מעזרת צידונים:

ודבר אין להם עם אדם. שום ברית כרותה שיבאו לעזרתם לעת הצורך:

מה אתם. כלומר מה אתם משיבים דבר, מה מצאתם במקום שנפל לנו גורלנו, מה העם, החזק הוא הרפה:

ואתם מחשים. מתעצלים:

ואת הכבודה. משאות, כל דבר שהוא כבד בהליכתו שאינו יכול לרוץ אם ירדפו בני המקום אחריהם:

הכבודה. פיזנטו"מא בלע"ז:

ויסבו פניהם. בני דן אל הקוראים אליהם:

ומה לי עוד. ומה נשאר לי עוד:

אנשים מרי נפש. כעסנים שיש בסיעתנו:

ליש. שם העיר, ובספר יהושע (יט מז) קורא שמה 'לשם', על שם שמצאו שם אבן טובה ששמה 'לשם', והיא היתה על החשן לשבט דן, שמו כתוב על 'לשם', וידעו שבאמת היא נחלתם:

בן מנשה. מפני כבודו של משה כתוב נו"ן לשנות את השם, ונכתב תלויה לומר שלא היה מנשה אלא משה:

עד יום גלות הארץ. בימי סנחריב בגלות ראשונה: