רש"י על איוב ט

(מענה איוב): לריב עמו. להתווכח עמו:

חכם לבב. הוא לריב:

ואמיץ כח. להיפרע:

מי הקשה. לבו והלך שלם פרעה הקשה ונחסר וכן כל המקשים:

המעתיק הרים. המסלקם כהופכו סדום:

ולא ידעו. עד שנהפכו:

המרגיז ארץ. בהביטו אליה ותרעד:

האומר לחרס. לשמש דום והוא שמר אמרת מלך ולא יזרח:

ובעד. וכנגד הכוכבים יסגור מחיצה ולא יאירו:

נוטה שמים לבדו. ומלאכים נבראו ביום שני שלא תאמר מיכאל מתח בצפון וגבריאל בדרום:

על במתי ים. על גובהי ים ועל מעשה בראשית נאמר שגבהו המים התחתונים לרום למעלה ודרכם:

כסיל וכימה. מזלות הם:

וחדרי תימן. להכניס שם סופה כמו שאמר מן החדר תבוא סופה (לקמן לז):

הן יעבור וגו'. ידעתי כי כל אשר יחפוץ יעשה:

יעבור עלי. לפני ולא אראנו:

יחתוף. יכה פתאום כמו (משלי כ״ג:כ״ח) היא כחתף תארוב לשון פתאום הוא:

לא ישיב אפו. מפני יראת (וצדקת ס"א) איש:

תחתיו שחחו. צבא מרום שבאו לעזור את מצרים, מצרים נקרא רהב שנאמר לכן קראתי לזאת רהב הם שבת (ישעיהו ל׳:ז׳) על שם גאותם אשר אמרו מי ה' וגו' (שמות ג):

אף. כ"ש:

לא אענה. אירא להרים קול לפניו:

למשופטי. כמו לשופטי:

לא אאמין. לא אוכל להאמין מיראתי אותו כי איך לא איראנו:

אשר בשערה. נתחלפה צורתי (ס"א שורתי) לפניו:

ישופני. יכתתני ואכות אותו טחון (דברים ט׳:כ״א) מתרגמינן ושפית יתיה:

פצעי. מכה המוציאה דם וליחה:

לא יתנני. אינו מניחני להשיב רוחי אלי:

אם לכח. איך אריב עמו אם לכח הוא בא אמיץ הנה הוא:

ואם למשפט. מי יוכל להועידני לפניו ולהחזיק דבר משפטי:

הלא אם אצדק פי ירשיעני. כי יסתמו דברי מיראה ויעקשני פי:

תם אני. יודע אני בעצמי שאני תם ואעפ"כ לא אדע נפשי במה אמצא נופש:

אחת היא. בעולם ועליה אמרתי שתם ורשע הוא מכלה בעבורה, ומה היא:

אם שוט. ל' של שטן ימית פתאום את הצדיק:

למסת נקיים. שהמית ילעג:

ביד רשע. כלפי שטן:

פני שופטיה יכסה. מהבחין בדבר אמת:

ואם לא איפוא. דבר אמת דבר זה מי הוא המכלה את התמימים:

וימי. עם כליון שאר התמימי' קלו מני רץ:

אבה. שם נהר שוטף:

יטוש. יפרח:

שיחי. דברי צערי:

פני. חמתי:

ואבליגה. אתחזק כמו המבליג שוד על עז (עמוס ה׳:ט׳):

יגורתי כל עצבותי. שלא יניחוני מלצעוק:

ידעתי כי לא תנקני. מעוני מלהפרע ממנו:

למה זה הבל איגע. לבא במשפט:

בבור. נקיון:

בשחת תטבלני. להיות צחון ומגואל כלומר אז תמצא לי עון רב:

במשפט. בדברי תוכחות משפט משמש ג' לשונו' תחלתו הוכחת דברים, אמצעיתו פסק דין וסופו משטר יסורין וגיבוי חוב ופעמים שהמקרא כותבו ע"ש תחלתו ופעמים ע"ש אמצעיתו ופעמים ע"ש אחריתו:

מוכיח. דרשני"ר בלע"ז מרא' לכל א' חובתו וזכותו:

ישת ידו. משטר אימתו וניגושו:

על שנינו. שלא יחזק החזק את הרפה:

כי לא כן אנכי. על כן שאנכי ירא אני מוחזק בי שלא אתחייב בדין: