רש"י על איוב כז

ויוסף. עמדו ריעיו מענות כאשר הוכיחם אליהוא כי עמדו ולא ענו עוד (לקמן לב):

חי אל. שבועה היא כי באמת הסיר את משפטי ומכאן דרש ר' יהושע שמאהבה עבד איוב את המקום אין אדם נודר בחיי המלך אלא א"כ אוהב את המלך:

אם אצדיק אתכם. אם אומר הדין עמכם לחייבני:

לא אסיר תומתי. לא אודה לדבריכם לומר שאיני תם:

בצדקתי החזקתי. לומר שאני צדיק:

לא יחרף לבבי. אותי מימי מכל דרך ומדה שנהגתי בימי ועל כרחו יהי כרשע אויבי:

כי מה תקות חנף. כי למה אהיה רשע וגזלן מה סופו של רשע הגוזל ממון:

כי ישל. כי ישליך המקום את נפשו מעליו לשון של נעלך (שמות ג) ונשל הברזל (דברים יט):

אם על שדי יתענג. כפל התמיהה היא ככל התמיהות הכפולות שכן דרך הראשונה בה"א והשנייה באם כמו הירוצון בסלע סוסים אם יחרוש בבקרים (עמוס ו׳:י״ב), היש בלשוני עולה ואם חכי לא יבין הוות (לעיל ו) אף כאן הצעקתו ישמע אל אם על שדי יתענג, שמא או מי שהוא רשע חנף יכול הוא להתענג ולסמוך על ישועת הקב"ה ולקרא אליו בעת צרתו בתמיה:

אורה אתכם. מה המדה שביד אל ודרך אשר עם שדי לא אכחד , כמו כי ידע דרך עמדי (לעיל כג):

כולכם חזיתם. שזה חלק אדם רשע:

ולמה זה הבל תהבלו. להיות רשעים וחניפים:

אם ירבו בניו למו חרב. ירבו וימותו ביסורים ותחלואים עד כי ישמחו אלמנותיו במיתתן ולא תבכינה:

(וכסף נקי. כספו של רשע לנקי יחלקנו הקב"ה):

בנה כעש. כתולע הבונה חור שאינו מתקיים וכסוכה שעשה נוצר התאנה והכרם שאינה של קיימא (ע"א נוצר הכרם שאינו שומרה בכל עת זה שמעתי סא"א):

עשיר ישכב. ימות בעשרו ופעמים שלא יאסף לקבורה:

בלהות. שדים:

גנבתו סופה. ותשליכהו לדראונים:

וישלך עליו. המשליך עליו רעה ולא יחמול:

מידו. של רשע ומכחו וממקומו:

ברוח יברח. בן עצתו שהיה מסייעו בתחלה יברח מעזור ידו בשעת כשלונו כמו שעשה חרבונה להמן (מגילה טז א):

ישפוק עלימו כפימו. היודעים (אותו) לפנים ועתה רואים בשברו: