רש"י על ירמיהו ט

עצרת בוגדים. כנסיות בוגדים:

וידרכו. לשון זה נופל בהזמנת הקשת לירות חץ וקשת הי' ארבלישט"א בלעז וברגלים דורכין אותה לכך קורא אותה דריכה והנביא המשיל לשונם לקשת שקר שדרכו לשונם קשת בשקר:

מרעה אל רעה. מעבירה אל עבירה:

עקוב יעקב. ארוב יארוב:

העוה נלאו. יגעו וטרחו לעוות את דרכם:

העוה. כמו הכבד את לבו (שמות ח׳:י״א) להעוות:

שבתך בתוך מרמה. כשהן יושבים חושבין מחשבות מרמה ובמרמה החליפו יראתי ומאנו דעת אותי:

במרמה. בשביל המרמה:

הנני צורפם. ביסורין:

מפני בת עמי. מן קדם חובי כנישתא דישראל:

חץ שחוט לשונם. משוך כמו זהב שחוט (מלכים א י׳:ט״ז) וכן ושחטה שטים (הושע ה׳:ב׳) טריי"ט בלעז לישנא אחרינא ל' שחיטה ממש טראנקא"ט בלעז וכן חברו מנחם וכן ת"י כגיר די מחריף:

ובקרבו. ת"י ובמעוהי:

על ההרים. על חורבן ההרים:

ועל נאות מדבר. נוה רועים שבמדברות נאות ל' נוה וכן נאות אלהים (תהילים פ״ג:י״ג) וכן לביתך נאוה קודש (שם צג):

נצתו. לשון ציה וכן נצתה:

נדדו הלכו. סופן לילך, חמשים ושתים שנה לא עבר איש ביהודה מגלות צדקיהו עד פקודת כורש מלך פרס חמשים ושתים שנה היו ורמז לדבר ועד בהמה חשבונה בגימטריא נ"ב והחשבון מכוון במסכת מגילה:

לגלים. דגורין:

מי [האיש] החכם. שיבין זאת ומי הנביא אשר דבר פי ה' אליו:

ויגידה. ומי יגיד על מה אבדה הארץ ובא כל הפורענות הזה:

לענה. עשב מר:

מי ראש. ארס נחש:

כי השליכו משכנותינו. את שוכניהם ויש עוד לומר כי השליכו האויבים את משכנותינו לארץ:

להכרית עולל מחוץ. מן השוק כמו וחוצות תשים לך בדמשק (מלכים א כ):

אל יתהלל חכם. אל תתהללו לומר חכמים אנחנו הנה בדברי מאסתם וחכמת מה לכם אם השכלתם וידעתם אותי אז תתהללו בחכמתכם:

השכל. כמו הכבד (שמות ח יא) (אגטליינ"ט בלע"ז):

על כל מול בערלה. על כל מול שיש לו ערלה אפילו ערלת לב:

על מצרים וגו'. שכיני א"י היו ולקו אחריה בסמוך לה כמו שכתוב (ביחזקאל כט) ומפרש בסדר עולם:

קצוצי פאה. ל' קצה המוקצין בפאת מדבר: