רש"י על ירמיהו י

אל דרך הגוים אל תלמדו. ואז מאותות השמים אל תחתו מחמה לוקה וממאורות לוקין:

חרש. אומן:

מעצד. דולדוייר"א בלעז:

מסמרות. קלוי"ש בלע"ז:

ומקבות. קורנס מרטי"ל בלעז:

יפיק. יכרע ברכיו ל' פוקה (שמואל א כה) ופיק ברכים (נחום ב):

כתומר מקשה. מקיש אותם בקורנס עד שזוקף לו קומה כדקל:

אל תיראו מהם. אם תפרשו מהם כי לא ירעו לכם:

וגם היטיב אין אותם. אם תעבדום, היטיב כמו להיטיב:

לך יאתה. לך נאה:

ובאחת יבערו. עכו"ם ומה היא האחת מוסר הבלים של עץ שלהם ויתייסרו עליו, יבערו ל' שטות וכן ויכסלו:

מרוקע. מרודד:

וה' אלהים אמת. למה כי הוא אלהים חיים ומלך עולם לכך יכול לאמת דבריו אבל בשר ודם אומר לעשות ומת או תשש כחו או יורד מנכסיו ואין בידו לקיים:

כדנה תאמרון. אגרת היא ששלח ירמיה ליכניה וגלותו בגולה להשיב לכשדים ארמית תשובה אם אומרין להם לעבו' לעכו"ם:

נטה. טינדי"ש בלעז:

לקול תתו. בעת בא קול שהוא נותן המון מים בשמים:

נשיאים. עננים:

ברקים. פלנדורי"ש בלעז:

נבער. לשון איש בער (תהילים צ״ב:ז׳) וכן נבערו הרועים (כאן):

נסכו. לשון מסכה:

בעת פקודתם. כשאפקוד עליהם:

אספי מארץ כנעתך. החביאו וכת"י כנושי מארעא סחורתיך כמו כנען בידו מאזני מרמה (הושע יא) ומנחם פירש כנעתך לשון הכנעה ושפלות ואספי ל' שחייה שחי והשפילי יותר משפלות ארץ את הכנעתך את ירושלים היושבת עתה במצור:

קולע. כזה שהוא זורק אבן בקלע:

למען. אשר ימצאו שכר פעולתם:

נחלה. ל' חולי:

ואשאנו. ת"י ואסוברניה אשופריר"לוי בלעז:

יצאוני. יצאו ממני ירושלים אומרת כן:

הרועים. המלכים:

לא השכילו. לא הצליחו במלכותם כמו בכל אשר יפנה ישכיל (משלי י״ז:ח׳):

מרעיתם. צאן מרעיתם:

לא לאדם דרכו. כי יצר הרע שבראת בו מטהו מן הדרך ד"א ידעתי ה' כי לא לאדם דרכו אין ביד כל אדם כח להצליח דרכו ואם לא על פיך אין כח ביד אויב להחריב ביתך:

אך במשפט. ביסורין:

במשפט. יושטיצ"א בלעז:

אך במשפט. ת"י ברם בדין חשוך:

אל באפך. פן תהא כלייה:

אכלו. דוורירו"נט בלעז וכן ואכלוהו: