רש"י על ירמיהו ו

העזו בני בנימן. ללכת לעריכם לשמור מבצריכם:

בית הכרם. שם מקום הוא:

שאו משאת. נס להקבץ ולהלחם על נפשכם:

הנוה והמעונגה דמיתי. החרבתי תירגמו יונתן ל' ונדמו נאות השלום (לקמן כה) נדמתה אשקלון (לקמן מז):

רועים ועדריהם. משל הוא מלכים וחיילותיהם:

רעו. אכלו:

את ידו. את מקומו סביביו:

קדשו. זמנו:

אוי לנו. לעת פנות היום:

כי פנה היום. כאשר פנה לעת ערב הציתו האור בבה"מ:

כרתו עצה. לא מפיק ה"א והוא ל' עץ שאין לשון כריתה נופל על העצה ועצה האמור כאן ל' הרבה עצים כמו דגה ל' דגים הרבה:

העיר הפקד. שבאה פקודתה:

כהקיר. ל' מקור:

ביר. באר:

כן הקרה רעתה. כן נובעת רעתם תמיד מוסיפי' ומחדשים:

חלי ומכה. ע"כ איתיתי עלה מרע ומחא:

הוסרי. קבלי מוסר:

פן תקע. פן תנתק הוקע לשון חיבור והוקע אותם (במדבר כ״ה:ד׳), ויש ל' הסרת החיבור והרבה תיבות משמשות כן:

עולל. גרפאי"ן בלעז לאחר שבצרו הכרם ונשארו עוללות והעניים באים ועוללים אותם כן יבוזו ויחזרו ויבוזו:

השב ידך. אתה השונא השב ידך לשלול שנית כבוצר המשיב ידו על סלסלות המסלסל ומחפש העוללות וכן היתה משהגלה את יהויקים והרגו והמליך את יכניה חזר לסוף שלשה חדשים והגלהו חזר לסוף עשתי עשרה שנה והגלה את צדקיהו:

סלסלות. רבירקר"ש בלעז כמו סלסלה ותרוממך (משלי ד׳:ח׳) כך פירש דונש ומנחם פירש ל' סל פניר"ש בלעז:

ואעידה. ל' התרא':

ערלה. אטומה וכן כל ל' ערלה:

לחרפה. מחרפין אותו:

ואת חמת ה' מלאתי. לבי מלא נבואה לבוא חמת ה' עליהם:

הכיל. כמו להכיל אשופרי"ר בלעז:

שפוך על עולל. לשפוך על היונקים:

בחוץ. בשוק:

מלא ימים. קרוב למות והוא יתר על זקן:

שדות ונשים יחדו. יוסבו לאחרים:

בוצע בצע. אונס ממון:

על נקלה. קל הוא לנביאי השקר להוציא מפיהם ולומר שלום יהיה לכם ובדבר הזה מרפאין בדבורם את השבר העתיד לבא עליהן:

הובישו. עליהון למיבהת:

הכלים. כמו להכלים:

גם בוש לא יבושו. אינם מתביישין ממעשיהם הרעים:

מרגוע. מנוחה:

והקימותי עליכם צופים. הוא שמעמידין אנשים על המגדלים עת החירום איש צופה ורואה אם גייס בא לעיר תוקע בשופר ומזהיר את העם להחלץ ולבא על החומה אף אני העמדתי נביאים המשמיעים אתכם את הפורענו' הבאה להזדרז ולתקן דרכיכם שתנצלו והוא כשופר תקיעות הצופה הקשיבו לקול השופר הזה והחלצו:

והקימותי. פירוש העמדתי להם כבר וכן ת"י ואקימית, צופים גיט"ש בלעז:

את אשר בם. את הרעה אשר בידם:

פרי מחשבותם. שכר מחשבותם:

ותורתי וימאסו בה. הרי זה דוגמת עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה (שמות ט״ו:ב׳) שהיה לו לומר היה לי לישועה אף כאן היה לו לומר ותורתי מאסו בה ודרך המקראות לדבר כן:

למה זה לי לבונה. אשר אתם מקריבים לפני אשר משבא באה:

לא ערבו. לא נעמו:

יחזיקו. יקחו כמו וישלח ידו ויחזק בו (שם ד) וכן צרה החזיקתני אחזתני:

מגור. יראה, ל"א ל' אסיפה כמו מגורי אל חרב (יחזקאל כ״א:י״ז) וכן תרגם יונתן:

והתפלשי. התגלגלי:

אבל יחיד. אבל של בן יחיד מי שאין לו אלא בן יחיד ומת:

מספד תמרורים. לפי שהוא דבוק נקוד מספד בפתח ואינו נקוד מספד בצירי:

עלינו. כביכול עלי ועליך:

בחון נתתיך. לירמיה נאמר חזק נתתיך בתוכם ותדע ובחנת את דרכם שתוכיחם והם לא ישמעו, בחון ל' חוזק כמו עופל ובחן (ישעיהו ל״ב:י״ד) הקימו בחוניו (שם כג):

סרי סוררים. סרים מן הדרך:

הולכי רכיל. בין הנחשת והברזל מטילי איבה בין שני שרים שיש בהן כח להתגרות יחד כך שמעתי, ואני אומר הולכי רכיל הם וחזקים כנחשת וברזל להחזיק כזביהם, וי"ת רכיל זה ל' נוכל מהלכין בנכילו כמא דמערב נחש עם פרזלא, ונוכל הוא ל' מחשבה כמו ויתנכלו אותו להמיתו (בראשית ל״ז:י״ח):

נחר מפוח. משל הוא כשצורפים כסף נופחין במפוח ונותנין תמיד עופרת בתוך הכור ומועיל לצרוף אבל אתם באתי לצרוף אתכם המפוח נחר ונחרך מכח האש ותם העופרת כולו, נחר לשון חרה אפו (איוב ל״ב:ב׳) ועצמי חרה מני חורב (שם ל) אישר"ש בלעז:

לשוא. על חנם צרף הצורף כי לא הועיל:

ורעים לא נתקו. מדרכם הרעה כלומר יגעו הנביאים להוכיח ולא הועילו:

נתקו. פורצטראקי"ץ בלעז, (נ"א ורעים כמו רשעים סא"א):

כסף נמאס. שאינו נצרף בשום יגיעה: