רש"י על ירמיהו כ

המהפכת. שם מקום האסורים וי"ת לכיפתא ארוולו"ר בלעז:

מגור. יראה:

לא פשחור קרא ה' שמך וגו'. לא נקרא שמך פשחור אלא בשביל דבר זה כלומר פשח שחור כמו אילן שנפשח וכן ויפשחני (איכה ג) וכן אמר לו לא פשחור קרא שמך שלשון פשחור משמע אדם גדול ובן חורין פש חור אלא לכך נקרא שמך פשחור פשח שחור, ד"א פש סחור רבים סביבותיך להרוג וללשון זה מגור הוא ל' אסיפה כמו מגורי אל חרב (יחזקאל כ״א:י״ז):

חוסן. ממון:

פתיתני. ללכת בשליחותך:

חזקתני. הכבדת עלי ידך החזקה ללכת על כרחי:

ותוכל. ונצחת:

כולה. כל העם לועג לי:

מדי אדבר. בכל עת שאדבר אליהם אני צריך לזעוק ולהרים קול ואיני קורא אליהם טובה כי אם נבואות חמס ושוד:

כי יהיה דבר ה' לי. לפיכך דברו לי חרפה שהם מחרפים אותי:

ולקלס. ולדבור כמו וקלסה:

ואמרתי לא אזכרנו. ואם אמר לי לבי שלא לילך בשליחותו עוד:

והיה בלבי. הנבואה כאש בוערת ועל כרחי אני צריך לילך:

עצור בעצמותי. וכנוס בעצמותי האש:

כלכל. לסבול האש:

כי שמעתי. אני אמרתי שלא אזכרנו לפי ששמעתי דבת רבים אלו שמתלחשים עלי:

מגור. ל' אסיפה וכן ת"י:

הגידו. עליו עדות שקר:

ונגידנו. ונעידנו ומנחם פי' הגידו ונגידנו כמו (דברים יד) לא תתגודדו וכן חבר לחלק יגיד רעים (איוב י״ז:ה׳) ל' השחתה כמו גודו אילנא (דניאל ג) ודונש פתר אותו לשון הגדה ממש וכה פתרונו הגידו עליו דברי שקר ונגידנו למלך ויש לנו כמו נגידנו דברים רבים במקרא אשר לא יכין פתרונו כי אם עד אשר יחלקון לשתי תיבות או לשלש כמו ולא יכלו דברו לשלום (בראשית לו) בני יצאוני (לעיל י):

שומרי צלעי. מצפים שברי:

אולי יפותה. לשמוע לנו ולטעות אחרינו:

כי לא השכילו. לא הצליחו בעצתם:

ארור היום אשר ילדתי בו. פוא"י אינייניר"ט בלעז היא שעת הריון ועל ידי אונס שמש חלקיהו אביו מטתו ביום שהיה בורח מפני מנשה שהיה הורג את הנביאים ושמש מטתו וברח:

שמח. מ"ם דגושה שהוא ל' תשמח אחרים ששמח את אביו בבשורתו:

כערים אשר הפך. סדום ועמורה:

ולא נחם. משגזר עליהם חורבן לא חשב מחשבה אחרת לבטל גזרתו:

אשר לא מותתני מלאך המות מרחם והרי זה מן המקראות קצרי דבור:

הרת עולם. הריון של עולמית:

עמל ויגון. חורבן בית המקדש: