רש"י על שמואל א ט

בארץ צוף. בארעא דבה נביא:

צוף. כמו 'צופה':

פן יחדל אבי מן האתונות. שתגדל דאגה שלנו עליו, עד שישכח את האתונות:

ודאג. איטוביטאר"ה בלע"ז:

את דרכנו. מעשה האתונות מה נהיתה בם, שבשבילם הלכנו את כל הדרך הזה:

ומה נביא לאיש. תרגם יונתן: אם מקבל ממון, מה נעול לגברא. לא היה שאול מכיר במעשיו של שמואל, וסבר שישאל שכר:

ותשורה. תרגם יונתן: ומדעם דכשר, לשון יושר. ומנחם פירש: 'תשורה', לשון תקרובת, ראות פני מלך ואדם חשוב, לשון אשורנו (במדבר כד יז), ונראין דבריו:

רבע שקל. זוזא חדא דכספא:

לפנים בישראל. הסופר כתב זאת, ואין זה מדברי נער שאול:

כי לנביא היום. למי שקורים אותו נביא היום, היו קורים לפנים 'רואה':

כבואכם העיר כן וגו'. מאריכות היו בדברים, כדי להסתכל ביופיו של שאול:

הבמתה. תרגם יונתן: לבית אסחרותא. משחרבה שילה הותרו הבמות, והיו מקריבין שלמים בבמה, ואוכלים יחד:

כי הוא יברך הזבח. תרגם יונתן: 'ארי הוא פריס מזונא', בוצע על המזון, על השלמים מברכין באכילתם: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכול את הזבח:

כהיום. כאשר היום קיים:

יעצר בעמי. ימשול, (ספרים אחרים אינו) כמו (דברים לב לו): עצור ועזוב. כך דרך המושל, לעצור העם במלחמה, שלא יתפזרו ולא יתפשטו זה מזה, ולעצור בכל אחד מעשות רעה בלשוננו קורין 'מעצור', קירשטני"ר בלע"ז:

ויגש. תרגם יונתן: וערע:

ולמי כל חמדת ישראל. כאן בא לרמוז לו דבר המלוכה:

בראש הקרואים. במקום מסיבת הגדולים, כי בדרך מסיבתן היה ניכר איזה מקום מיסב הגדול:

אשר אמרתי אליך. לפי שידע שמואל שיבא שאול, צוה לתת לו מנה יפה לצרכו:

את השוק והעליה. את השוק והירך שעליה:

הנה הנשאר. מן המנות של הקרואים, והוצב לבד לצרכך:

שים לפניך אכול. בפרק אחרון דזבחים (קכ א): קיימא לן חזה ושוק בבמה גדולה, ואין חזה ושוק בבמה קטנה, לפיכך הותר לאכול לשאול:

כי למועד שמור. כי למועד האכילה היה השוק הזה שמור לצרכך:

לאמר העם קראתי. אמירתי היתה לטבח העם, קראתי לסעודה, ויודע אני מספרם, והזהר במנותם, ונתתי לו המנות למספרם, וזו שמורה לצורכך:

וידבר עם שאול על הגג. מוכיחו ומלמדו ליראה את הקב"ה:

ויעבר לפנינו. וילך ברחוק ממנו, ולא ישמע את דברינו

ויעבר. הנער לפניהם, ולשאול אמר: ואתה עמוד עמדי: