רש"י על שמואל א ד

ויהי דבר שמואל לכל ישראל. נהיה הדבר שנאמר לשמואל, ובא לכל ישראל, והאיך היה הפורענות, ויצא ישראל לקראת פלשתים למלחמה:

האבן העזר. עדיין לא היה כן שמה, כי בימי שמואל נקראת כן (לקמן ז יב), וכאן קרא על שם סופה:

ותטש המלחמה. ותתפשט המלחמה, כמו (לקמן ל טז): והנם נטושים על פני הארץ, וכן (שופטים טו ט): וינטשו בלחי:

בכל מכה במדבר. על ים סוף ויונתן תרגם: ולעמיה עבד פרישן במדברא. ובספרי שנינו: שהפרשה הזו עירוב דברים, מי שאמר זה לא אמר זה, כשרין שבהם אמרו: מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה, והרשעים אמרו: אלה הם האלהים המכים את מצרים בכל מכה, כל מכות שהיו לו, על המצרים הביאם, אין לו עוד מכה מעתה:

איש בנימן. זה היה שאול, שחטף את הלוחות מיד גלית וברח לו:

יד דרך מצפה. אצל יד הדרך היה מצפה:

מפרקתו. אפרקותיה, עצם הצואר:

ללת. על כרחו 'ללדת' פירושו, ואין לו דמיון ומנחם חברו בחלק 'יללה', לפי שחבלי לידתה ביללה באו לה, ויסוד יללה, אין אות ביסודה אלא למ"ד לבדה:

נהפכו. נשתנו מכדרכן, לכך מתה:

צריה. צירי דלתי בטנה, קרדוני"ל בלע"ז:

אי כבוד. אין כבוד, וכן (איוב כב ל): ימלט אי נקי, אין נקי:

אל הלקח. כמו על הלקח, ואין צריך לזוזו מלשון אל, למי שיודע להבין דברו:

אל הלקח. איטיויר"ש לאישטריפו"ש בלע"ז:

ואל חמיה. ואל הרעה הזאת, שמת חמיה ואישה: