רש"י על שמואל א יג

בן שנה שאול במלכו. אמרו רבותינו ז"ל (יומא כב ב): כבן שנה, שלא טעם טעם חטא. ויש לפתור: בן שנה שאול במלכו, בשנה ראשונה שהומלך בה, והוא מלך שתי שנים על ישראל, ובשנה ראשונה, מיד: ויבחר לו שאול שלשת אלפים:

את נציב פלשתים. סרדיוט שהיה להם על ישראל, והושיבוהו בגבעת בנימן:

ישמעו העברים. שמרדנו בפלשתים, וישמרו מהם:

וגם נבאש ישראל. נבאש ריחם בפלשתים, לשון 'שנאה':

אחרי שאול הגלגל. הוא שאמר לו שמואל (לעיל י ח) וירדת לפני הגלגל:

קדמת בית און. במזרח בית און:

ובחוחים. מקום קבוצת חוחים, שפנ"י בלע"ז:

ובצרחים. פליישי"ץ בלע"ז:

ובבורות. גומות:

עברו את הירדן ארץ גד. לברוח מפני פלשתים, שהפלשתים היו בארץ כנען בעבר הירדן ימה:

חרדו אחריו. מהרו ללכת אחריו:

ויוחל. המתין:

למועד אשר שמואל. הרי זה מקרא חסר תיבה אחת, למועד אשר שם שמואל' או למועד אשר לשמואל, ודוגמא לו (שמואל-ב ד ב): ושני אנשים שרי גדודים היו בן שאול, היה לו לכתוב לבן שאול, אף כאן אשר לשמואל, שאמר לו (לעיל י ח) שבעת ימים תוחל עד בואי אליך:

הגישו אלי העולה. זר מותר להקריב בבמה:

מה עשית. הלא אמרתי לך הנני יורד אליך להעלות העולה, אני אעלה אותה, ולא אתה:

למועד הימים. בתחלת היום:

ואתאפק. נתחזקתי על רצוני, שהיה לבי אומר להמתין לך, על כרחי העמדתי את לבי ואעלה העולה:

כי עתה. לפני עשותך זאת:

הכין ה' את ממלכתך עד עולם. שכשפוסקין לו גדולה לאדם, פוסקין לו ולדורותיו (מגילה יג ב):

ועתה ממלכתך לא תקום. שכן אמר משה בתורה (דברים יז כ): לבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל למען יאריך ימים וגו', הא אם סר, לא יאריך ימים, ואם תאמר לא על מצות נביא נאמר, אלא על מצות התורה, הרי כבר נאמר (שם שם): לשמור את כל דברי התורה הזאת, ואחר כך: לבלתי רום לבבו ולבלתי סור מן המצוה, אפילו ממצות נביא:

הנמצאים עמו. כי העם נפוצו מעליו, ואלו נשתיירו:

גי הצבועים. שמצויין בו הצבועים, הוא ששנינו, רבי מאיר אומר: אף הצבוע. ותרגם יונתן: אפעיא. וכן פירשו רבותינו ז"ל (בבא קמא טז א): צבוע זה אפעה, מין שרץ רע ומזיק:

וחרש לא ימצא. לא היה מצוי בתחלת מלכות שאול, כי הפלשתים המושלים בישראל, העבירו כל חרשי ברזל מישראל, פן יעשו כלי זיין להלחם:

וירדו כל ישראל הפלשתים. וכשהיו ישראל צריכין לחרשי ברזל ללטוש איתים וקרדומות ומחרישות, היו זקוקים לירד אל ארץ פלשתים:

מחרשתו. שו"ק בלע"ז:

אתו. קולטר"א בלע"ז:

קרדומו. בשגו"ר בלע"ז:

מחרשתו. פישוייר"א בלע"ז:

והיתה הפצירה פים למחרשות. והיתה להם לאותם שהיה להם טורח לרדת אל הפלשתים ללטוש, היתה הפצירה פים לימ"א בלע"ז, שיש לה הפצר פיות, כלומר פיות וחידודים הרבה, היתה להם לחדד המחרשת והאתים:

ולשלש קלשון. מזלג עשוי כמין עתר, שקורין פורקד"א, ולו שלש שינים:

ולהציב הדרבן. לחדדו בראשו לנועצו ולהציבו בתוך המרדע:

ותמצא לשאול. על ידי נס:

מצב פלשתים. דרך אנשי צבא לעשות מהם מצב ומשחית, הם הפושטים ורצים אחר השלל אל העיר, שקורין צנבי"ל בלע"ז:

מצב. הם נציבים לשמור שלא יצאו מן העיר משחיתים בהם:

אל מעבר מכמש. הפלשתים היו חונים במכמש, ומכמש בהר, וישראל בעיר ששמה גבע וגבע היתה בראש ההר, ושני הרים היו זה כנגד זה, והגיא ביניהם, כמו שאמור בענין. ומצב פלשתים נגש אל עבר מכמש שלצד גבע, אל הגיא שביניהם: