רש"י על שמואל א יב

ואני זקנתי ושבתי. אמרו רבותינו: זקנה קפצה עליו, כדאיתא במסכת תענית (ה ב):

את שור מי לקחתי. לעבודתי:

וחמור מי לקחתי. כשהייתי הולך מעיר לעיר לשפוט אותם על עסקי צרכיהם, הייתי הולך על החמור שלי, והיה לי ליטול משלהם:

את מי רצותי. כל לשון מרוצה הסמוך לעושק, לשון עשוק ורצוץ הוא, חומס דלים ורוצץ:

ואעלים עיני בו. כדי להעלים עיני מן המשפט בשביל הממון:

ואשיב לכם. כל מה שתאמרו:

ויאמר עד. בת קול יוצאת ואומרת: 'עד', וזה אחד משלשה מקומות שהופיעה רוח הקודש בבית דין של מטה, כדאיתא במסכת מכות (כג ב):

אשר עשה את משה ואת אהרן. להיות נכונים לשליחותו, להוציא אבותיכם ממצרים:

ואשפטה אתכם. אתוכח עמכם:

ירובעל. זה גדעון:

בדן. זה שמשון, שמשבט דן בא:

ואת יפתח. הרי שלשה קלי עולם, עם שלשה חמורי עולם, משה ואהרן ושמואל, לומר לך, הקל בדורו, כחמור בדורו, כל בית דין המתמנה על הדור, צריך לילך אחריו כאלו הוא אביר שבאבירים:

והיתם גם אתם. ותתקיימו לאורך ימים גם אתם גם המלך:

והיתה יד ה' בכם ובאבותיכם. כלומר והיתה בכם אחר שהיתה באבותיכם ורבותינו אמרו (יבמות סג ב): בכם ובאבותיכם, חטוטי שכבי, והיא מכת בזיון על המתים:

התיצבו וראו וגו'. וכשם שעל ידי תפלתי אני יכול לשנות את העתים, כך אם פגעה בכם מלחמה, היה כח בתפלתי לעמוד על האויב, ולא הייתם צריכים לשאול מלך בחיי, ואף על פי שאני זקן:

הלא קציר חטים היום. והגשמים סימן קללה, וקשה בעיני הקב"ה להביא פורענות חנם, אף על פי כן יש בי כח, ואקרא אל ה' ויתן קולות ומטר:

ודעו וראו. כי לא הייתם צריכים לשאול מלך לזלזל בי:

בעבור שמו הגדול. אשר יצא שמו עליכם שהוא מושיעכם, ולמען לא יתמעט שם גדלו:

הואיל ה'. נשבע, כמו (לקמן יד כה): ויואל שאול את העם:

גם אנכי חלילה לי. מאחר שתעשו אתם את שלכם לשוב אל ה', גם אנכי חלילה לי מחדול מהתפלל בעדכם: