רש"י על מלכים ב ו

ויאמרו בני הנביאים. נסים שנעשו לו מסדר והולך רבותינו אמרו (סוטה מז א): מכאן שהיה גיחזי דוחה התלמידים מלפניו, וכשנטרד באו תלמידים רבים, ונדחק המקום מהם:

הואל. התרצה:

ואת הברזל. הנסורת:

והוא שאול. שאלתיו, ואין לי ממה לשלם:

ויצף. צף על המים:

פלוני אלמוני. כסי וטמיר, פלוני, לשון (דברים יז יח):

כי יפלא יתכסי, אלמוני. מבלי שם, שלא היה רוצה להתגלות:

תחנותי. שם אתנה, ואארוב את מלך ישראל או את גדודיו העוברים לשלול בארצי דרך אותו המקום:

מעבור המקום הזה. מלכת שם:

נחתים. חונים:

וישלח מלך ישראל. היה שולח ורואה אם אמת הוא:

והזהירו. שהזהיר איש האלהים מעבור שם:

לא אחת ולא שתים. עשה לו כך, כי אם פעמים רבות:

על הדבר הזה. מי הוא מגלה סודו:

איכה. היכן הוא:

אשר אתנו. בעזרתנו:

ויאמר הך נא וגו'. על הקללה לא הזכיר את השם, אבל על הפקיחה הזכיר את השם על שתיהן, על של נער ועל של גדוד:

סנורים. חולי של שממון, רואה ואינו יודע מה הוא רואה:

ולא זה העיר. שהנביא בתוכה, ואמת אמר להם, שכבר יצא ממנה:

האשר שבית וגו'. וכי דרכך להרוג, אותם שאתה מביא שבייה (ומשבית אותם):

ויכרה. לשון תיקון סעודה:

דביונים. זבל הזב מן היונים:

הושיעה אדני המלך. כסבור ששואלת מזונות:

ותחבא את בנה. מת, ורוצה לאוכלו לבדה (ילקוט שמעוני רמז רלא):

וירא העם. דרך הקרע, את השק תחת בגדיו:

אם יעמוד ראש אלישע. שהיכולת בידו לבקש רחמים:

וישלח איש מלפניו. המלך שלח להרגו, ובטרם יבא אותו המלאך אל אלישע, והוא נגלה לו ברוח הקודש, ואמר אל הזקנים: והנה המלאך יורד אליו והמלך אחריו:

ויאמר. המלך:

הנה זאת הרעה מאת ה'. זאת אחת מן הקללות שקלל על ידי משה (דברים כח נג): ואכלת פרי בטנך במצור ובמצוק וגו':

מה אוחיל לה' עוד. להושיע, הלא לא יועיל