רש"י על מלכים ב ה

ונעמן שר צבא. נסים שנעשו על ידי אלישע, מסדר והולך:

תשועה לארם. הוא משך בקשת לתומו, והרג את אחאב (ילקוט שמעוני רמז רכב):

יצאו גדודים. כשהולכין מאה או מאתים מעצמן לשלול כאשר ימצאון, הוא קרוי גדוד:

נערה קטנה. ריבה קטנה, מעיר נערון (חולין ה א):

ותהי לפני. והות משמשא קדם אתת נעמן:

אחלי אדני לפני הנביא. לשון (שמות לב יא): ויחל משה בקשות כל המתפללים עליו יהיו, שיבא הנס לפני הנביא:

אחלי. שוהיידמנ"ס בלע"ז, כלומר זו היא בקשה שהוא צריך לה:

ויבא. נעמן:

ויגד לאדוניו. מלך ארם:

ויקח בידו. מנחה לנביא:

וששת אלפים זהב. זהובים:

לאמר ועתה כבוא הספר הזה וגו'. הספר אמר לו, ועתה כבוא הספר הזה וגו':

ואספתו מצרעתו. 'אסיפה' במצורע היא לשון רפואתו, כי בהתרפאותו הוא נאסף אל תוך בני אדם, ובחליו הכל בדלין הימנו:

האלהים אני. ה"א נקוד פת"ח, ללמד שהוא בלשון תמיהה:

מתאנה. מבקש תואנה להתגרות בי:

מתאנה. לשון עלילות דברים (דברים כב יד):

הנה אמרתי. סבור הייתי, אלי יצא הנביא וידבר 'עמי ויראה את החולי:

והניף ידו אל המקום. הצרעת:

אבי. כמו אדוני:

הלא תעשה. וכי לא תעשהו, אפילו אמר לך דבר טורח:

ואף כי. קל וחומר שאמר לך דבר קל, רחץ וטהר:

ברכה. מנחת שלום של הקבלת פנים, ששואל תלמיד או עבד בשלום הרב, שולד"ו בלע"ז:

אם אקח. שדמי עבודה זרה מעורבין בו:

ולא. לשון בקשה, לשון הלואי:

יותן נא. מאדמה זו מארץ ישראל שהיא קדושה, משא שני פרדים, ואשאנה לעירי ואעשה אותה מזבח:

בית רמון. שם עבודה זרה:

והשתחויתי. על כרחי, כששוחה אדוני והוא נשען על ידי:

כברת ארץ. שם מדה של קרקע, כמו (ישעיהו ה י): צמדי כרם, ארפינ"ט בלע"ז:

מאומה. חסר אל"ף, לפי שהיתה לקיחה זו למום:

ויפול. ואתרכין:

הואל. השבע ששלחך:

בשני חרטים. מיני בגדים וסודרין, כמו (שם ג כב): המטפחות והחריטים, כך חברו מנחם. אבל יונתן תרגם זה 'פלדסין', ואת שבספר ישעיהו תרגם 'מחכיא' והפותרין אומרין: בשני חריטים, בשני כיסין ארוכים, פירדיי"ש בלע"ז:

אל שני נעריו. של נעמן:

וישאו לפניו. לפני גחזי:

ויבא אל העופל. תרגם יונתן: לאתר כסי:

ויקח מידם. מיד שני נערי נעמן:

וישלח את האנשים. שלא יראה אותם אלישע:

העת לקחת את הכסף. להתעשר, ולקחת ממנו בגדים וזיתים וגו':