רש"י על עזרא ה

והתנבי חגי נביאה. ועתה בשנת שתים לדריוש נתנבאו חגי וזכריה הנביאים אל היהודים אשר בארץ יהודה ובירושלים בשם אלהי ישראל אליהם לבנות בנין הבית בלא רשות המלך דריוש:

על יהודיא. אל היהודים:

עליהון. אליהם:

באדין. אז:

ושריו. התחילו לבנות ביתו של הקב"ה אשר בירושלים ועמהם הנביאים של הקב"ה עוזרין ומסייעין להם:

בה זמנא אתה עליהון. באותו הזמן באו עליהם הללו צרי יהודה ובנימין לקנתר ולהלשין עליהם על עסק הבנין:

פחת עבר נהרה. שלטון של עבר הנהר:

וכנותהון. וסיעתהון:

וכן אמרין להום. וכן היו אומרים להם:

מן שם. מי צוה לכם דבר הבית לבנות:

ואושרנא דנה לשכללה. הכתלים האלה ליסד כמו ואושיא יחיטו (לעיל ד') ובנין חומות לבנים כך תברו מנחם:

אדין. אז:

כנמא. כאשר נאמר:

אמרנא להום. אמרו להם לישראל אותן צרי יהודה ובנימין:

מן אינון. מי הם שמות האנשים:

די דנה. אשר זה הבנין הם בונים:

ועין אלההום. ועינו של הקב"ה שהוא אלהיהם היתה על זקני היהודים להעלותם במלאכת הבנין:

ולא בטלו המו. ולא בטלו הם את הבונים:

עד טעמא לדריוש יהך. והשיבו זקני היהודים דבר לאותן הצרים שלא יבטלו את הבנין עד אשר ילך הדבר לדריוש המלך:

ואדין יתיבון. ואז ישיבו היהודים כתב הנשתון על כך על תשובתו של דריוש:

פרשגן. פתרון פתשגן האגרת:

וכנותיה. וסיעותיו:

אפרסכיא. אומה אחת הן שהיו בסיעותיהם:

על דריוש מלכא. אל דריוש המלך:

עלוהי. אליו:

וכדנה כתב בגויה. וכך היה כתוב בתוכה של אגרת:

שלמא כולא. כל השלום יהיה לו:

ידיע להוא למלכא. דבר ידוע יהיה למלך:

די אזלנא. אשר הלכנו אל ארץ יהודה המדינה לבית אלוה הגדול:

והוא מתבנא. והוא הבית בנוי:

גלל. מרמר"א בלע"ז:

ואע מתשם בכתליא. ועצים נתונים ומשומים בכתלים כדי להחזיק הבניין למען יעמוד ימים רבים:

ועבידתא דך. ומלאכה זאת:

אספרנא מתעבדא. מהרה היתה נעשית:

אספרנא. אפנטומינש בלע"ז:

ומצלח בידהום. והוצלח מעשה זה בידיהם:

אדין. אז כשראינו הבניין שאלנו לזקנים האלה:

כנמא אמרנא להום. כאשר נאמר בסמוך אמרנו אליהם:

מן שם לכם. מי שם לכם דבר הבית הזה לבנותו וכתלים הללו ליסד:

ואושרנא. בניין חומת לבנים:

ואף שמהתהום. ואף שמותם של בונים ראשי הבנין שאלנו להם כדי להודיעך:

די נכתוב. אשר נכתוב שמות האנשים אליך:

די בראשיהם. אשר בעצמם וברשותם קמו לבנות הבית:

וכנמא פתגמא. כמו שנאמר הדבר:

התיבונא. השיבו לנו דבר:

אנחנא המו. אנחנו הם עבדיו של אלהי השמים והארץ:

ובנין ביתא. ואנו בונין הבית אשר היה בנוי קודם לכן שנים רבות:

ומלך לישראל רב. ומלך גדול שהיה לישראל הוא שלמה המלך בנה אותו ויסד אותו:

להן. ועכשיו מפני אשר הכעיסו אבותינו לאלהי השמים מסר אותם ביד מלך בבל הכשדי והבית הזה החריב ואת העם הגלה לבבל:

ברם. אך בשנה אחת לכורש מלך בבל צוה כורש בדבר הזה לבנות הבית:

ואף מאניא. כלי הקדש של כסף וזהב אשר הוציא נבוכדנצר מן ההיכל שבירושלים והוליכם להיכלו שבבבל הוציא אותם כורש מהיכל מלך בבל ומסרם ליד ששבצר דניאל ששמו כך:

והיבל המו. והוליך אותם:

הנפק המו. הוציא אותם:

די פחה שמה. שהוא היה נשיא ופחת ונקרא שמו פחה:

ואמר לה. וכך אמר לו כורש לששבצר אלה הכלים קח ולך והורד אותם בהיכל אשר בירושלים וביתו של הקב"ה יהא בנוי על מקומו:

אדין. אז:

ששבצר דך. זה בא ונתן כתלי ביתו של הקב"ה אשר בירושלים ומאז ועד עתה היה הבית בנוי ולא נגמר הבנין:

וכען. ועתה אם על המלך טוב יהיה הדבר ידוע ומבוקר בבית גנזיו של מלך אשר שם בבבל:

הן איתי. אם יש המעשה הזה אשר מפי כורש יצא דבר לבנות בית זה אשר בירושלים:

ורעות מלכא. רצון המלך על כן ישלח אלינו:

עלינא. אלינו ע"כ מכתב האגרת אשר שלחו תתני ושתר בוזני: