רש"י על דברים ו

ה' אלהינו ה' אחד. ה' שהוא אלהינו עתה ולא אלהי האמות, הוא עתיד להיות ה' אחד, שנאמר (צפניה ג, ט) כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' ונאמר (זכריה יד, ט) ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד:

ואהבת. עשה דבריו מאהבה אינו דומה עושה מאהבה לעושה מיראה. העושה אצל רבו מיראה כשהוא מטריח עליו מניחו והולך לו:

בכל לבבך. בשני יצריך דבר אחר בכל לבבך, שלא יהיה לבך חלוק על המקום:

ובכל נפשך. אפלו הוא נוטל את נפשך:

ובכל מאדך. בכל ממונך יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר ובכל מאדך דבר אחר ובכל מאדך בכל מדה ומדה שמודד לך בין במדה טובה בין במדת פרענות וכן דוד הוא אומר (תהלים קטז, יג) כוס ישועות אשא וגו' (שם קטז, יג) צרה ויגון אמצא וגו':

והיו הדברים האלה. ומהו האהבה והיו הדברים האלה, שמתוך כך אתה מכיר בהקדוש ברוך הוא ומדבק בדרכיו:

אשר אנכי מצוך היום. לא יהיו בעיניך כדיוטגמא ישנה שאין אדם סופנה, אלא כחדשה שהכל רצין לקראתה דיוטגמא, מצות המלך הבאה במכתב:

ושננתם. לשון חדוד הוא, שיהיו מחדדים בפיך, שאם ישאלך אדם דבר לא תהא צריך לגמגם בו, אלא אמור לו מיד:

לבניך. אלו התלמידים מצינו בכל מקום שהתלמידים קרויים בנים, שנאמר (דברים יד, א) בנים אתם לה' אלהיכם, ואומר (מלכים ב' ב, ג) בני הנביאים אשר בבית אל, וכן בחזקיהו שלמד תורה לכל ישראל וקראם בנים שנאמר (ד"ה ב' כט, יא) בני עתה אל תשלו. וכשם שהתלמידים קרויים בנים, שנאמר בנים אתם לה' אלהיכם, כך הרב קרוי אב, שנאמר (מלכים ב' ב) אבי אבי רכב ישראל וגו':

ודברת בם. שלא יהא עיקר דבורך אלא בם עשם עיקר ואל תעשם טפל:

ובשכבך. יכול אפלו שכב בחצי היום, תלמוד לומר ובקומך יכול אפלו עמד בחצי הלילה, תלמוד לומר בשבתך בביתך ובלכתך בדרך. דרך ארץ דברה תורה, זמן שכיבה וזמן קימה:

וקשרתם לאות על ידך. אלו תפלין שבזרוע:

והיו לטטפת בין עיניך. אלו תפלין שבראש ועל שם מנין פרשיותיהם נקראו טטפת טט בכתפי שתים, פת באפריקי שתים:

מזזות ביתך. מזוזת כתיב, שאין צריך אלא אחת:

ובשעריך. לרבות שערי חצרות ושערי מדינות ושערי עירות:

חצובים. לפי שהיו מקום טרשין וסלעים נופל בו לשון חציבה:

מבית עבדים. כתרגומו מבית עבדותא, ממקום שהייתם שם עבדים:

ובשמו תשבע. אם יש בך כל המדות הללו, שאתה ירא את שמו ועובד אותו, אז בשמו תשבע, שמתוך שאתה ירא את שמו תהא זהיר בשבועתך, ואם לאו לא תשבע:

מאלהי העמים אשר סביבותיכם. הוא הדין לרחוקים, אלא לפי שאתה רואה את סביבותיך תועים אחריהם הצרך להזהיר עליהם ביותר:

במסה. כשיצאו ממצרים שנסוהו במים, שנאמר (שמות יז, ז) היש ה' בקרבנו:

הישר והטוב. זו פשרה, לפנים משורת הדין:

כאשר דבר. והיכן דבר (שמות כג, כז) והמתי את כל העם וגו':

כי ישאלך בנך מחר. יש מחר שהוא אחר זמן: