רש"י על דניאל ד

שלה הוית בביתי. שליו הייתי:

וידחלנני. ואיים עלי והפחדני:

ועד אחרן. ועד אשר באחרונה הובא לפני דניאל:

כשום אלהי. עכו"ם של בבל בל שמה טשצר שם לשון חכמה הוא באומות:

וכל רז לא אנס לך. וכל סתום לא נאנס ולא נכחד ממך:

רבה אילנא ותקיף. גדל האילן והוחזק ועצם:

ימטא לשמיא. הגיע השמים:

עפיה שפיר. ענפו נאה:

ואנבה שגיא. פריו רב:

מזון לכולא ביה. וכדי מזון לכל בריה היה בו:

תטלל. לשון צל:

ידורון. ל' מדור ולינה:

יתזון. ל' מזון:

חזה הוית. רואה הייתי:

ואלו עיר וקדיש. והנה מלאך שהוא ער לעולם וקדוש:

קרא בחיל. צועק בכח:

גודו אילנא. קוצו האילן:

אתרו עפייה. השירו והפילו ענפיו:

ובדרו אנבה. הפיצו פריו:

תנוד חיותא מן תחתוהי. ינודו החיות מתחתיו:

ברם עיקר שרשוהי בארעא שבוקו. אך עיקר שרשיו הניחו:

ובאסור די פרזל ונחש. כלו' תנו רגליו בכבלי ברזל כשם שעושין לסוס שמניחין אותו באפר כך כבלוהי בכבלי':

בדתאא. בעשב השדה כלומר באחו שלא יזוז משם:

יצטבע. יהא שרוי תמיד לשון טבילה:

חלקה. חלקו:

ושבעה עדנין. שבע שנים:

יחלפון עלוהי. יעברו עליו בגזרה זו:

שאלתא. גזרה וע"י שנמלכין בהקב"ה קודם שיגזרו הגזרה קורא אותה שאלתא:

עד דברת. כמו למען:

די ינדעון חייא. שידעו כל החיים:

ולמן די יצבא. למי שירצה:

פשרא. פתרונו:

ואנת כהל. ואתה יכול:

אדין דניאל. אשתומם שתק:

ורעינוהי. ומחשבותיו:

יבהלוניה. שהיה ירא לפתור לו חלום:

מרי. אדוני, אמרו רבותינו מארי חלמא לשנאך קדש הוא תלה עיניו להקב"ה ואמר חלום זה יתקיים על שנאך זה וא"ת לנבוכדנצר אמר והלא ישראל שונאו אפשר שיקללם:

לערך. לשונאך כמו ויהי ערך (שמואל א כה):

די מטת על: מרי מלכא. אשר הגיע על אדוני המלך:

ולך טרדין מן אנשא. ואותך יטרדו מבני אדם:

לך מצבעין. אותך יטבלו:

ושבעה עדנין יחלפון עלך. יש לומר גמול בה"מ שהחריב שנבנתה בשבע שנים:

ודי אמרו וגו'. אשר אמרו להניח שרשוהי של אילן והוא הפתרון מלכותא לך קיימת. המלכות עומדת לך סופך שתשוב לך מלכותך:

מן די תנדע די שליטין שמיא. מאחר שתדע שהעליונים מושלים בעולם:

להן מלכא. באמת אתה מלך שמע לעצתי:

מלכי. עצתי כמו איעצך אמלכינך:

ישפר עלך. עצתי תיטב בעיניך לשמוע מילי:

וחטאך בצדקה פרוק. וחטאתך בצדקה פרוק מעל צוארך:

ועויתך במחן ענין. ועונותיך פרוק בחנינת עניים:

הן תהוה ארכא לשלותך. אולי תהא שהות לשלומך שלא תמהר הרעה לבא ומה ראה דניאל להשיא עצה טובה לנבוכדנצר ראה ישראל עניים שפלי גולה מחזירין על הפתחים והשיאו עצה לחננם אמר לו עניים אלו שהגליתם רעבים הם פרנסם וכן עשה פתח אוצרותיו והיה מפרנסם כל י"ב חדש:

כלא מטא. כל הפתרון הגיע על נבוכדנצר:

מהלך הוה. הולך היה:

הלא דא היא. שמע עניים באים על הפתח וצועקים אמר מה קול ההמון הזה באזני אמרו לו עבדיו אלו העניים שקבעת להם עת פרנסתם אמר הלא דא היא בבל רבתא וגומר ואלמלא ביזבזתי אוצרותי לפרנסת עניים מהיכן הייתי בונה כל הפלטרין הללו מעתה איני מפרנסם כך דרש רבי תנחומא:

וליקר הדרי. ולכבוד תפארתי:

עוד מלתא בפום מלכא,: עדת מנך. סרה מנך:

טרדין. לשון גירושין:

ספת. הגזירה כלתה עליו:

גשמה. גופיה:

שערה כנשרין רבה. שערותיו ככנפי נשרים גדלו על כל גופו:

וטפרוהי כצפרין. וצפרניו כצפור:

ולקצת יומיא. לקץ הימים שקבעו לו לסוף ז' השנים:

נטלת. נשאתי:

ומנדעי עלי יתיב. ודעתי עלי חזרה:

ולעלאה ברכת. ואת העליון ברכתי:

כלה חשיבין. רבותינו אמרו האי חירגא דיומא לא שמיה אבק הנראה בשמש:

וכמצביה עבד בחיל שמיא. וכרצונו עושה בצבא השמים:

ולא איתי די ימחא בידיה. ולא יש שימחה בידו:

ביה זמנא. באותו זמן:

וליקר מלכותי הדרי. ולכבוד מלכותי חזרתי:

וזיוי. ותואר פני:

ולי הדברי ורברבני יבעון. ואותי יועצי ושרי היו מבקשים וחפצים שאשוב:

התקנת. הוכנתי:

ורבו יתירה הוספת לי. וגדולה יתירה מן הראשונה נתוספת לי, אמרו רבותינו שרכב על ארי וקשר תנין בראשו:

וארחתה דין. ודרכיו משפט:

ודי מהלכין בגוה. ואשר מהלכין בגאוה יכול להשפיל: