רש"י על חולין פז:

או בדם החיה - בדם היקז של חיה:

רואין אותו - שאינו טעון כסוי:

כאילו הוא מים - ואם היה הדם הזה של שחיטת החיה והעוף ניכר בו חייב לכסות:

אין דם מבטל דם - ואפילו אין מראית דם ניכרת במים כמות דם בהמה זה אין דם החיה בטיל דקסבר מין במינו לא בטיל:

דם הניתז - חוץ לגומא:

גמ' תנן התם - בשחיטת קדשים:

כשר - לזריקה:

נתערב בדם הבהמה - של חולין:

או בדם החיה - ממש דסתמא חולין:

רואין אותו - לדם הפסול:

כאילו הוא מים - ואם היה דם הכשר ניכר בו כשר:

לא שנו אלא שנפלו מים לתוך דם - לפיכך כל טיפה וטיפה כשנפלה בטלה הלכך עד שלא תהא בו מראית דם כשרה:

אינו כן - שאפילו נפל דם לתוך מים חייב לכסות שאע"פ שבטל ונדחה ראשון ראשון אפ"ה כשהלך ורבה עד שנהפכה מראית המים לדם חזר דם הבטל וניעור וחשוב דם ולא אמרינן הואיל ונדחה ידחה שאין תורת דיחוי אצל מצות:

כל מראה אדמומית - כל זמן שיש בדם מראה אדמומית הוי דם לכפרה ולזריקה ולהכשיר את הזרעים ולקמיה פריך אי מים הוא נמי אכשורי מכשרי:

שתמדו - שערבו עם מי גשמים שאינם מכשירים אלא היכא דאחשבינהו לירד על הפירות והכא משום דם דהוי משקה אע"ג דלא אחשבה לירד על הפירות מכשיר דתנן (מכשירין פ"א מ"א) כל משקה שתחלתו לרצון שנחשב למאומה אע"פ שאין סופו לרצון מכשיר:

ופרכינן מי גשמים נמי כיון דשקיל - במנא:

ורמי - לתוך הדם אחשבינהו לכך:

בצללתא דדמא - באותן מים שהם מן הדם עצמן כשהוא נקרש יש סביבותיו צלול כמים ואם יש בו מראית דם מכשיר ואי לא לא:

ענוש כרת - האוכלו:

והוא דאיכא כזית - דם גמור:

ומטמא באהל - כל זמן שיש בו מראית דם אם של מת הוא:

והוא דאיכא רביעית - מן הדם גמור והוא שיעור לטומאת אהל דכתיב (במדבר ו) על נפש מת ובשיעור רביעית הנשמה תלויה:

משקה המת - כגון דמעת עינו וחלב אשה:

כל מראה אדמומית שבו מטמא - כלומר צללתא דדמא כל זמן שמראהו אדום טמא:

משקה טבול יום - אותן משקין היוצאים ממנו הרי הן כמשקין שהוא נוגע בהן: