רש"י על חגיגה יב.

והשתא דנפקא לן מן ולמקצה השמים - דאסור לשאול מה שיש חוץ למחיצות ממילא נפקא לן דאסור לשאול בקודם שנברא דהיא היא מה שהיה קודם לברייתו הוא עכשיו חוץ למחיצתו הלכך למן היום אשר ברא אדם למה לי למעוטי מיניה קודם שנברא העולם:

על הארץ ולמקצה השמים - על הארץ היה ומגיע לשמים:

אחור וקדם צרתני - שתי פעמים יצרתני תחלה גבוה ולבסוף שפל:

מסוף העולם ועד סופו - כשהיה שוכב היה ראשו למזרח ורגליו למערב:

תהו ובהו - לקמן מפרש להו:

מדת יום ומדת לילה - כ"ד שעות בין שניהם:

ישת חשך סביבותיו - למדת שקו החשך מקיף את השמים:

מפולמות - לשון ליחלוח:

קו תהו ואבני בהו - למדת שהתהו קו והבהו אבנים:

חכמה - יודע מה שלמד:

תבונה - שהוא מבין דבר חדש מפלפול חכמתו:

דעת - ישוב:

כח - הוא כח הזרוע:

גבורה - גבורת הלב:

גערה - נזיפה כדאמרינן לקמן שגער בו ועמד:

פקעיות - לומישי"ל בלע"ז:

שנאמר הבונה בשמים מעלותיו - אלמא עלייה מיקרו:

שרפרף - לרגליו וכסא לישב על כרחך הכסא עשוי תחלה ולפי גובה הכסא הוא מתקן השרפרף:

אף ידי יסדה ארץ וגו' - מסיפיה דקרא יליף דכתיב יעמדו יחדו כשבראן ועשאן פקעיות כמו שאמרנו למעלה:

וטרפן - עירבן: