רש"י על בראשית רבה פט

בכל עצב יהיה מותר. כלומר בכל עצב יש יתרון:

לפי מעשיו נראין כמו העצב נבזה לשון עצם היינו נמי דגרסינן אין מעצבין את הקטן ליישב העצמות:

ולא פנה אל רהבים היינו רברביא דמתרברבין שמתגדלים עצמן על ידי שאמר לשר המשקים שפנה לרהבים:

אמר פרעה מי מתקיים על מי אני על אלהי או אלהי עלי אמרו לו בחלום אתה על אלהיך דכתיב והנה עומד על היאור לי יאורי:

רשתו של פוטיפר. עניותו:

ופרעה חולם. וכי כל הבריות אינן חולמין אלא חלומו של מלך שכל העולם כולו ידו:

כירי קירי. מרובה בעולם. כירי עבד קירי אדון עבדים הם כאדוניהם בשנת שיש שובע בעולם:

וכה"א ישאו הרים שלום לעם וכי הרים נושאים שלום לעם אלא נשאו הרים משואתן פירות שלהן שלום לעם וכו': צומחות אחריהן בזמן שהשנים רעות גופן של בריות מעלה חטטין צומחות צמחים:

כאן חלמא הוה ידע ופתרוניה בעיא גביה. לכך כתיב ותפעם אחת:

ולהלן חלמא ופשריה. לא הוה ידע נבוכדנצר:

שתי חלומות חלם חלום הצלם וחלום האילן:

ליתן גדולה לד'. דניאל חנניה מישאל ועזריה:

כאן שהיה סמוך לבוקר ותפעם רוחו ולהלן שהיה בערב ותתפעם רוחו כל הלילה:

חרטומי מצרים פותרין היו אלא שלא היה קולן נכנס באזניו של פרעה בזכות יוסף:

נער שוטה. בגימטריא:

עברי. (מולך) משונה:

עבד שכן מוכתב בסקוטר של פרעה בכתבים שאין עבד מולך:

תנייתא דביתא פוקעת. קורה שנייה שבבית פוקעת:

תלמוד חכם שותה וטוב לו. ושתו ביין מסכתי:

עם הארץ שותה ורע לו. השקיתנו יין תרעלה:

ויגלח ויחלף שמלותיו לחלוק כבוד למלכות. שהוא מעין דוגמא של מעלה שחלק מכבודו לבשר ודם:

אלהים יענה את שלום פרעה תלה הגדולה בבעליה:

י"ד שנה היו. הרעב ראוי לבוא במצרים:

שכן פרעה רואה. שבעה פרות ושבע שבלים:

כ"ח היו ראוין לבא שכן פרעה וכו' רואה אומר ליוסף כ"ח ויוסף אמר לפרעה י"ד הרי מ"ב:

כיון שירד אבינו יעקב לשם ובירכם כילה הרעב:

אימתי אותן מ' שנה חזרו בימי יחזקאל הדא הוא דכתיב ונתתי את ארץ מצרים שממה וגו' תהיה שממה ארבעים שנה. וכל זה מפורש בל"ב נתיבות מדבר שהוא שנוי: